החופשה הסקוטית שלי- פרק 13 ואחרון

חילופי המשמר בבאקינגהם, זה אולי הדבר הכי תיירותי לעשות בלונדון, אבל אצלנו זו גם חובה משפחתית. אחרי הכל, סבתוש היקרה שלנו מתגוררת בבית הצנוע הזה, ואנחנו חייבים לה ביקור בערב חג:

ביחד עם עוד מאות אנשים חצופים שהגיעו גם כן והסתירו לנו את הכניסה הראשית לאורך כל המאורע:

משם הטייס מתעקש שנעבור דרך ארמון סנט ג’יימס. זה אחד הארמונות הכי עתיקים בלונדון- הוא נבנה עבור הנרי השמיני ב 1530, אבל נפגע קשות בשריפה הגדולה, ונהרס שוב מאתיים שנה אחר כך. כיום מתגוררת בו הנסיכה אן.

יש רשת מסעדות בלונדון שנקראת “גרפונקל’ס”, ואנחנו מחבבים אותה כבר שנים רבות.

כשהטייס חוזר מהשרותים, הוא מראה לנו תמונה שצילם שם:

לקח לי דקה להבין, אבל כשירד האסימון צחקתי הרבה.

ולידע כללי: באנגליה, נוהגים לסמן את הפרודוקטים אשר בשימוש בית המלוכה:

המלכה אוהבת קטשופ היינץ.

משם אנחנו נוסעים לצ’לסי:

צ’לסי היא אחת השכונות הכי יוקרתיות בלונדון, ואנחנו רואים פה מלא חנויות יפות, סניף ענק של ג’ון לואיס, סניף מתוק של ווטרסטונס ומלא ערסיות שנוהגות במרצדסים

לכל אחד יש אמונה טפלה לשעת צרה. האמונה הטפלה שלי קשורה בדייויד גנדי- יש לי נוהג כבר שנים לצלם אותו לפחות פעם אחת, אם לא חמש מאות, במהלך הטיול. אני מאמינה בלב שלם שזו סגולה לביקור חוזר בממלכה. כיוון שבכל הטיול הזה לא נכנסנו אפילו פעם אחת למרקס אנד ספנסר, אני קופצת רק לשניה למחלקת גברים, לצלם את הצילום החשוב של הבאבה סאלי הפרטי שלי: 

עכשיו אפשר לחזור הביתה בשקט.

זה היה אחד ה-טיולים. 

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל מי שהצטרף אלינו לטיול הקסום הזה, לכם הקוראים הגלויים והסמויים, לג’יימי ולקלייר פרייזר- שהיוו את סיפור המסגרת לטיול בסקוטלנד. הייתם נהדרים אלי, פרייזר’ס.

תודה מיוחדת למשפחה המופלאה שלי- שהולכת אחרי תמיד בעקבות השגעונות שלי. לילדים שלי שהופכים את הכל למצחיק וציני ומעניין. והכי הרבה  תודה- לבעלי מקגייבר. שמביא אותי לכל הנ. צדיקים הכי הזויים, באמצע שום מקום. שנוהג בצד שמאל במיומנות של ג’יימס בונד ושבכלל שותף לאנגלופיליות הקשה שלי. 

אז עד הפעם הבאה-

טה-טה.