הנה משהו מגניב שלמדתי מאסתי:
כשנוחתים באישון הליל בלוטון- לא נוסעים ללונדון!
מזמינים חדר במלון בשדה התעופה, משכימים נום ועם אור ראשון בבוקר, עולים על אוטובוס, ומגיעים ללונדון רעננים.
כבר השתמשנו בטכניקה הזו לפני חודשיים, ואני ממש ממליצה לכל הקייטנים.
כשנחתנו בלוטון ב 12 בלילה, חיפשנו את השאטל שיביא אותנו למלון. התקשנו למוצאו, ונהג חביב של אוטובוס אחר שהיה עד לחיפושינו, אמר- בואו תעלו, אני אוריד אתכן במלון- וכך זכינו לנסיעת ספיישל.
המלון שלנו הפעם היה איביס שיתרונו הגדול הוא במחירו הקטן ובקירבתו לנמל. מעבר לכך אני לא יכולה לנקוב בעוד יתרונות.
התמונה הזו- צולמה בשעה 7 לפנות בוקר, בלוטון זו שעת עלטה:
הזמנו מראש מקומות באוטובוס של חברת איזי בס, שהגיע בזמן, וכעבור שעה הגענו לעיר בירתנו לונדון
וולקאם אינדיד
הדבר הראשון הראשון הראשון שעשינו מיד כשהאוטובוס הוריד אותנו במארבל ארץ’, הוא לקנות סים מקומי ולהתחבר לאינטרנט.
כמו שקלייר ציינה, אדם יכול לשרוד 3 דקות ללא אוויר, 3 ימים ללא מים ו 3 שבועות ללא אוכל, ואני רוצה להוסיף- 13 שעות ללא אינטרנט.
הדירה שהזמנו מairb&b קרובה לתחנת ליברפול, ואנחנו בדרכנו אליה
בתחנת ליברפול יש פסל להנצחת הקינדר טרנספורט, שסיפרתי עליו כבר כאן
תחנת ליברפול:
ההסברים של ארון, בעל הדירה מזכירים חדר בריחה- ואחרי שהקשנו את הקוד של הכספת ומצאנו 3 מפתחות והצלחנו להתאים מפתח ל 3 דלתות שונות, הגענו אל הדירה:
הנכס מוצא חן בעיננו. קנינו:
חדרה של אסתי:
חדרי הקט:
אני נעזרת בטיול הזה באפליקציית הניווט מוביט, כיוון שאפליקציית בעלי שהיא נעימה וידידותית, לא הגיעה איתי. אפליקציית בעלי, בנוסף להיותה נעימה וידידותית למשתמשת, היא אפליקצייה נוחה ביותר- היא עובדת על זיהוי קולי- אני אומרת לאן אני רוצה להגיע, והאפליקצייה פשוט מנווטת אותי. באין בעלי עמי, לראשונה אני נעזרת ביכולות הניווט העצמאיות שלי, ומה אתם יודעים- הצלחנו להגיע ממקום למקום ללא התברברות אחת!
השעה היא 11 בבוקר, וכפי ששמתם לב, לא אינסטגרמתי שום כוס קפה עד כה. בעיה.
איזה מזל שהשכן שלנו הוא אוטולונגי!
כמה מילים על תכנית התזונה שתבוא אל פינו בימים הקרובים.
כשהתחלנו לתכנן את הטיול ביחד, הכריזה אסתי באופן שאינו משמע לשתי פנים, שהיא בפיצה אקספרס כמשל, לא אוכלת! אסתי, אם יורשה לי, היא פלצנית מזון. היא סועדת רק במסעדות 2 כוכבי מישלן מינימום ואינה מוכנה להכניס כל דבר מזון ג’אנקי לפיה.
סבבה. וכיוון שאני אימצתי את המוטו של צ’רצ’יל שאמר: “קל להשביע את רצוני- אני מסתפק בטוב ביותר”, זרמתי.
באוטולונגי באה כוס הקפה הראשונה לפי, ואסתי הלכה לבחור מהעוגות שלעיל, את הטובות ביותר.
עלו בגורל- עוגת בננה עם ריבת חלב:
ועוגת גבינה ושוקולד לבן:
כיוון שאוטולונגי הוא שכן, נראה לנו כי נסור אליו לביקור חוזר בימים הקרובים.
שמחות וטובות לב, מקופאנות ומפוחממות, שמנו פעמנו אל אוקספורד סירקוס, המכונה אצלנו במשפחה קרקס אוקספורד, ומשם צעדנו לאורך הרחוב החביב עלי ביותר בלונדון- ריג’נט.
עצרנו להתפעם מהסחורה בליברטי:
האח החביבה עלי בליברטי:
חלונות הראווה של H&m שהמצ’יסטה נוהגת לכנות ח’ ו מ’, התעלו על עצמם:
בחלון הראווה של בורבורי, שכב לו איש אמיתי במקום בובה וקרא ספר
חבל שבחנות הסמוכה ברבור, סם הואן, ג’יימי כפרות היה נוכח רק בתמונות. חבל!
כעת השעה כבר 1 בצהריים, ואנחנו שמות את פעמינו לכיוון מסעדת אקוויט המכוכבת רק בכוכב מישלן אחד, ושהומלצה ע”י הדייויד גנדי.
אסתי הזמינה חודש וחצי מראש שולחן, וכשהגענו- השולחן עדיין לא היה פנוי
המארחת הבלונדינית החביבה, הציעה לנו להמתין על הבר.
חצי שעה אחר כך, התפנה סוף סוף השולחן, ועם מליון התנצלויות, הובילו אותנו אליו
דבר אסתי, מבקרת המסעדות:
אקוויט היא מסעדה סקנדינבית. התכנון היה להזמין ארוחה עסקית, אבל התפריט הרגיל היה כל כך מעניין שמצאנו את עצמינו מתחלקות במספר מנות ראשונות בנוסף לשתי המנות העיקריות.
מיד לאחר הזמנת המנות קיבלנו לחם וחמאה שנראו מפתים במיוחד. לאחר המריחה התברר שמדובר בממרח חמאה עם דג מעושן. בכלל, מוטיב הדגים חוזר כאן לאורך כל הארוחה. בכל זאת, סקנדינביה.
למנות ראשונות קיבלנו טרטר צבי. מנה מושלמת. שילוב של מרקמים וטעמים מפתיע, מרגש וטעים טעים טעים.
גרבלקס, שהיה טעים מאוד. מה יכול להיות רע בסלמון כבוש?
מנת הרינג, שהיה רך ופשוט נמס בפה
ופטה כבד, שכשהזמנתי אותו שיערתי שהוא כבד עוף אך הוא היה כבד דג. מפתיע, אבל טעים.
למנה עיקרית הזמנו שתינו המבורגר, שהגיע עם ערימה של צ’יפס דקיק. ההמבורגר היה מצוין, אבל היינו מפוצצות מהראשונות ופשוט לא הצלחנו לסיים. במטבח נבהלו ושלחו את המארחת הבלונדינית מהמערכה הראשונה לבדוק אם הכל בסדר. מי שאומר שהמנות במסעדות מפונפנות קטנות כנראה מעולם לא אכל באחת כזאת.
לא יכלנו לנשום מרוב שהיינו מלאות. ליטרלי.
אבל, איך אפשר להיות בלונדון ולא לשתות תה? אז הזמנו חליטת מרציפן (!) אחת החליטות הטעימות שטעמנו, ושהגיעה בקנקן מקסים, לשמחתה של איילת (טוב, גם לשמחתי).
התלבטנו אם לקחת קינוח, ואיזה מזל שהחלטנו שכן. נתנו למלצר המתוק להפתיע אותנו והוא חזר אלינו עם ביצה בקן. איזו מנה נפלאה, מרגשת, מושלמת. הכל אכיל, כולל הפרחים ועלי הזהב.
סיום מושלם לארוחה מושלמת.
אלייך איילת.
כשאסתי היתה עסוקה בלהתמוגג מהגורמה, סרתי לשירותים המהממים. איזה כיף זה שירותים של מסעדות מישלן! יש קרם לחות ומגבות רכות לידיים וגם זרי פרחים בצבעי כריסמס הבא עלינו לטובה.
בסיום הארוחה ניגש אלינו המלצר החמוד ושאל אותנו מאיפה אנחנו.
כששאלתי אותו מאיפה הוא חושב- הוא אמר- מאיטליה או מספרד.
גילינו לו שאנחנו מישראל, ולשמע המילה ישראל הוא כל כך התרגש החמוד ושאל: רילי??? יו אר ג’וז?
הוא התרגש על אמת וציין שבטח אנחנו עכשיו חוגגות, כפי שמגיע לנו,נעם הצהרת טראמפ הצודקת על ירושלים בירת ישראל. נפרדנו בצער.
כמובן! ששכחתי את הפלאפון שלי במסעדה, ולמזלי הצדיקים שם שמרו לי אותו והארוע הסתיים ללא נפגעים לכוחותינו.
בכיכר לייסטר יש שוק חג מולד, אחד מיני רבים שנדגום בימים הקרובים
ואין לי מושג למה, אבל זו התמונה היחידה שנשמרה במצלמה מהשוק הזה:
לעת ערב פתחנו צירים ברחובות אוקספורד וריג’נט
עשינו סיכול ממוקד במרקס אנד ספנסר. שם אסתי פתאום נעלמה לי. מצאתי אותה עם החבר שלנו:
כבר הסברתי בעבר, ואני שמחה להסביר שוב: לצלם את דייויד גנדי במרקסאנדספנסר זו סגולה למזל. כמו נישוק מזוזות והשתטחות על קברי צדיקים
במרקס אנד ספנסר מקדישים מכירה מיוחדת לדב פדינגטון, לכבוד יציאת הסרט השני לקולנוע.
בלילה כל האורות באוקספורד נדלקים והשמחה רבה
ובג’ון לואיס, הכלבו החביב עלי מכל, יש שרשראות של נורות לד שיורדות מהקומה השישית ועד קומת הכניסה.
חלונות הראווה מושקעים ומעוררים התפעלות רבה בקירבנו
סוג של לליברוך מודרני:
היה יום קסום, ועל אף המעלה הצלזיוסית הבודדת, ליבנו היה חם ושמח.
טה טה!
תמונות מקסימות יש לכן טעם טוב באוכל וזה מעורר תיאבון
מהמם וכמה שבא לי גם. מלא קסם. מלא שיק. מלא איילת. מחכה להמשך עלילות אסתי ואיילת בלונדון.
כמה אני שמחה שנסעת, את מתענגת, ומשתפת אותי בכל היופי הזה ! תודה והמשכנה להתענג, אני ירוקה מקנאה.
ליברטי בהחלט מדהימה.
באופן אישי תיאורי הארוחה עשו לי רע. מזל שקיבלתם תה מרציפן… החזיר אותי לימיי כסטודנט בירושלים שאהב את בית התה “המזרקה”