את הבוקר אנחנו פותחים בלישכה שלנו הממוקמת בקוסטה שמתחת לבית, שם אנחנו מציבים את יעדי התקיפה שלנו להיום.
אפשר לראות שהצטמצמנו מקפה אקסטא לארג` לקפה מדיום.
החלטנו לפתוח את הבוקר בתחנת בריקסטון בדרום לונדון, ולחלוק כבוד אחרון לדייויד בואי.
אני רוצה לציין שאנחנו נמצאים עדיין במסגרת 30 ימי האבל עליו, ואנחנו עדיין שרויים בעצב כבד. בשבוע שנפטר נפלה עלי מועקה גדולה, ואני מרגישה זכות שהזדמן לי להגיע הנה ולראות במו עיני את פינת ההנצחה המאולתרת שהקימו לו המעריצים, על הקיר של הבית בו נולד.
ערימה עצומה של פרחים עוד עומדת שם, ואלפי אלפי כיתובים על הקיר לזכרו.
אני לא היחידה שלקחה את המוות שלו קשה:
צ’ירס זיגי.
יהי זכרו ברוך.
עדיין הייתי עצובה וכשזזנו משם הבחנתי במארקס אנד ספנסר קטן.
אז נכנסתי להתנחם:
זה דייויד גנדי שיבדל לחיים ארוכים וטובים.
וכמו שנהוג לומר אצלנו: באתי לחזק, ויצאתי מחוזקת.
כדי להתחזק עוד יותר לקחנו טיוב ישירות לטוטנהאם קורט. זו התחנה שנופלת ישירות על הפרימרק. קיבלנו מהילדים שלנו סילבוס קניות, ואנחנו משתדלים לעמוד במשימות הקורס בכבוד.
(נושא כליי
)
ובאוקספורד המשכנו לשוטט ולקושש אי אלו פריטים:
הנה רגע נדיר בו הקרון בטיוב היה לגמרי לגמרי לרשותנו, נסענו לפרוק סחורה בדירה:
משם מיהרנו לריג`נט סטריט למסעדה של גורדון רמזי. הזמנתי מקום שבוע מראש דרך האתר שלו, ובגלל הסחות הדעת של אוקספורד, הגענו באיחור אופנתי של רבע שעה.
הייתי בטוחה שיגערו בנו, כמיטב מסורת הרמזי, אבל דווקא קיבלנו אותנו יפה, לקחו מאיתנו את המעילים למשמורת והושיבו אותנו בשולחן שלנו.
אחרי חווית השירותים המכוננת אצל ג`יימי אוליבר מאתמול, הייתי חייבת לבדוק את השירותים של גורדון, שממוקמים בקומה התחתונה.
הגעתי לנ.צ של השירותים, אבל עמדתי איזה 5 דקות וניסיתי להבין איך בדיוק נכנסים פנימה.
אוקיי. אז זו מן דלת קסמים כזו, שנעה על צירה ומכניסה אותנו אל השירותים:
התאכזבתי קצת שהשם של גורדון לא מוטבע בתוך האסלה, ושבתי לשולחננו.
ואז הגיע האוכל.
זהו מרק קרם פטריות. בהתחלה חשדנו שגורדון ירק פנימה או משהו, אבל גילינו שזה מרק טעים מאד:
וזוהי המנה העיקרית: דג סלמון על מצע כרישה. זה היה טעים מאד מאד.
אבל זעיר.
השארנו אצל גורדון 55 פאונד כולל טיפ, ויצאנו מרוצים, אך מורעבים.
מקגייבר אמר: בואי נלך לעשות השלמות במקום אחר.
בדרך להשלמות התלהבתי מחלונות הראווה של זארה הום:
ריג`נט הוא אחד הרחובות האהובים עלי ביותר בלונדון:
ודבנהמ`ס הוא הכלבו החביבי עלי ביותר. רואים את הקומקום הזה?
היו שם שניים. יש לכם ניחוש אחד לגלות איפה השני?
כשיצאנו מדבנהמ`ס, עברנו ליד האוז אוף פרייזר, והלכנו לבדוק האם גם שם יש Tea Room כמו של עליסה בארץ הפלאות, בדומה למה שראינו אתמול בסניף בויקטוריה. ואכן, יש:
החלטנו שכאן נעשה השלמת ארוחת צהריים, אחרי הארוחה אצל גורדון הקמצן. הכל פה ורוד ותכלת. ה כ ל:
אני מתמוגגת מהסכום:
מתמוגגת מהתמונות מסביב:
מתמוגגת מהכלים המצועצעים:
אפילו מתמוגגת מהשקיות סוכר:
מתמוגגת מהמלצר, שמרגיש כי איתי אפשר להסתחבק, וכשהוא לוקח את ההזמנה שלנו, הוא פשוט מתיישב איתנו לשולחן ומקטר בחיוך על המשמרת הקשה שלו. הוא נח איתנו קצת, ולבסוף אני שולחת אותו בברכות עידוד להביא לנו טרדישיונל טי.
כשהוא מביא לנו את התה אני כל כך ילדה מתלהבת בת 5 :
וכשמקגייבר מקבל את הקפה שלו בכוס הורודה, הוא אומר לי: “אני מרגיש כאילו הזמנת אותי למסיבת הברביות שלך”
ופתאום בבת אחת נזכרתי בגרפיטי מאתמול, שניסיתי לתהות על קנקנה, זוכרים?
עכשיו הכל מובן: כנראה שצייר אותה גבר שפוט שאשתו אנסה אותו לאכול בכלים ורדרדים ב Tea Room…
מהממוש.
את היום חתמנו במחזמר המדליק “קינקי בוטס”, אחד המחזות, אם לא ה…
מהמם, מדליק, מקסים, מומלץ בחום.
לונדוניסטית, לונדוניסטית, אבל את ההצגות אני רואה כמו ישראלית: אני חולצת נעליים בחסות החשיכה ומרגישה בבית.
המשך יבוא…
