לונדוניסטית 4: הדרך לריג’נט פארק רצופה כוונות טובות

את הבוקר כרגיל אנחנו פותחים בלישכה שלנו שבקוסטה, להערכת מצב.

בועדת הספורט הוחלט לצאת מוקדם על הבוקר לטיול רגלי בחיק הטבע של פארק ריג`נט. חשקנו לעשות קוצי מוצי לסנאים ולהעפיל לגבעה שנמצאת בנקודה הצפונית שבפארק המכונה פרימרוז היל, ממנה יש תצפית נהדרת על העיר כולה.

אגב, אם אתם מכים על חטא שבארץ אף אחד לא מרים את העיניים מהסלולרי שלו, תיראו מה קורה בבית הקפה הקטנטן שלנו, ותתנחמו:

ועל זה יש לי שלושה דברים להגיד:

1. השמאלי בתמונה התחתונה הוא בכלל בעלי (!)

2. את שתי התמונות צילמתי בעצמי מהסלולרי שלי

3. חחח.

כמו כן החלטנו היום להרבות להשתמש באוטובוסים, ופחות בטיוב, כדי להנות מהנוף.

זהו הבניין שבו אנחנו מתגוררים:

עשיתי בירור, ומסתבר שהוא שימש פעם כבית חולים לנשים, בשנת אלף שמונה מאות שמונים ומשהו. אני כולי תקווה שאנחנו לא חולקים חדר עם רוחה של איזו אמילי אשר נפחה את נשמתה משחפת. ואם כן, אני מקווה שלפחות היא הספיקה להתלוצץ עם רופאיה לפני שהתפגרה.

והנה הגיע האוטובוס שלנו, שקוטע את חוט המחשבות שלי, וטוב שכך.

אנחנו עולים לקומה השניה, אך מגלים שאיזה יפני תופס לנו את המקום השווה בשורה הראשונה. בפנים חמוצות אנחנו מתיישבים מאחוריו, וחצי מהדרך אנחנו זוממים איך מעיפים אותו משם. מקגייבר בעד לעשות לו נמלים באוזן.

למרבה השמחה, לאחר מספר תחנות הוא ירד ואנחנו עטנו על המקום שלו בספסל הראשון ביציע של האולם הכי שווה בעולם:

ל ו נ ד ו ן .

הגשם לא נורא כמו שזה נראה. זה טיפטוף קליל, ואנחנו בדרך אל חיק הטבע של ריג`נט פארק.

כשאני מצלמת את תמונת הרגליים הקבועה שלי, הזו:

אני נחרדת לגלות שהמגפיים שלי, שקניתי בפעם הקודמת בלונדון בחנות המופלאה One Look נראות שחוקות עם נגיעות זוועה.

אנחנו בדרך אל חיק הטבע של ריג`נט פארק, אבל כשהאוטובוס לוקח את הסיבוב באוקספורד, אני מתחילה לפרכס קלות ברגע שאני מבחינה בסניף עצום של One Look, אז אנחנו יורדים מהאוטובוס, רק לשניה.

מה שעשיתי לקח בדיוק 10 דקות: נכנסתי לחנות, קניתי בדיוק את אותן מגפיים שהיו לי (רק בשחור, כי אזל האפור), יצאתי מהחנות, חלצתי את הישנות, נעלתי את החדשות, ואילו את הישנות הנחתי ליד פח הזבל לשימוש כל דיחפין.

כל זה בגלל שאני מאמא תרזה מתחשבת, ולא רציתי שנושא כליי ייסחב עם משקל עודף של נעליים משומשות בתיק הגב שלו.

אבל כשסובבתי את הראש אל מקגייבר הייתי צריכה לגרד אותו מהריצפה מרוב צחוק, וכשהוא קצת התאושש מהארוע הוא כתב בהגזמה לחברים שלו ולילדים שלנו בווטסה ש”אתם לא מאמינים! היא קנתה עכשיו בגדים חדשים, יצאה מהחנות, התפשטה ברחוב, לבשה את הבגדים החדשים והעיפה את הישנים באמצע הרחוב!!!”.

הקיצר, הוציא אותי דיווה! וכולם גם האמינו לו.

כולה החלפתי לנעליים נוחות כדי שאוכל לצעוד במהירות אל עבר חיק הטבע של הריג`נט פארק.

אז המשכנו לכיוון הריג`נט פארק לטיול בוקר מוקדם, אבל מה זה?! שני מטר מ One Look יש סניף של מארקס אנד ספנסר ענק!!! נעצור שם רק לרגע, להגיד שלום ליקיר הבלוג, דייויד גנדי שליט”א:

אני בטוחה שיש כאן איזה מסר עיצובי, לא כל כך הבנתי אותו אבל זה מדבר אלי:

מחלקת הגברים של מארקס אנד ספנסר היא שמורת טבע. מי צריך פארק, תכלס?

כדי לצלם בחופשיות את השליט”א וכדי להימנע מחיכוכים מיותרים עם בעלי, עודדתי אותו ללכת למדוד איזו חולצה בתאי המדידה.

אבל רגע, מה זה תאי המדידה האלו?!

שמורת טבע אני אומרת לכם!

אנחנו אמנם בדרך לטיול בוקר בריג`נט פארק, אבל כל ההסתובבויות האלו עושות אותנו רעבים, וממש בא לי איזה קאפ אוף טי. אז עצירה קטנה בקפיטריה של מרקס אנד ספנסר ותיכף ממשיכים:

כשסוף סוף יצאנו מM&S ראינו מולנו את הסלפריג`ס, החלטנו רק להיכנס ולהציץ שניה:

חצי שעה אחר כך, וסוף סוף אנחנו באמת בדרך לריג`נט פארק!

אבל אוי! יש כאן ממש ממש קרוב, בסימטה הסמוכה, 500 מטר הליכה, סניף ענק של ויקטוריה סיקרט, רק ניכנס לשניונת קטנה, נרכוש את הקרם גוף המופלא באמבשל, ונמשיך לריג`נט פארק.

רוצים לדעת מהו הסוד של ויקטוריה? קבלו הצצונת:

די! עכשיו אנחנו באמת הולכים לריג`נט פארק! תיכננו טיול מוקדם בבוקר ועכשיו כבר צהריים, ואנחנו שועטים לשם:

אבל מה זה? פאב חמוד אנגלי! אנחנו בדיוק גוססים מרעב. רק ניכנס לאכול בקטנה, ונמשיך משם לריג`נט פארק. אמנם תכננו להגיע לשם מוקדם בבוקר, אבל גם בצהריים זה תופס!

אה! כפרה על הפיש אנד צ`יפס שלהם. הם הכי אלופים:

כשאף אחד לא רואה אני חולצת נעליים מתחת לשולחן. שיהיה לי כח לצעוד לריג`נט פארק!

אני את המנה שלי לא מצליחה לסיים עד הסוף, אבל מקגייבר עדיין חי תחת צל האיום שאם לא יגמור יעצור אותו שוטר, והוא מנקה את הצלחת, שמתגלה כיפהפיה מתחת לפישאנדצ`יפס:

רק נעלה שניה לשירותים, ואנחנו בדרך אל הריג`נט פארק.

הכיתוב בדרך לשירותים:

ובגלל שלא גמרתי את האוכל, בא שוטר. למעשה, שוטרות. על סוסים. כי אנחנו בלונדון, ובלונדון גם כששוטר בא, זה נעשה בסטייל:

טוב. עכשיו אנחנו באמת בדרך אל הריג`נט פארק. אבל עצירה קטנה בחנות Paperchase כי הוא מופיע בסילבוס של הילדים:

ויאללה אנחנו בחוץ! בדרך אל הריג`נט פארק!

יאי! הגענו!!! תכננו להגיע הנה ב- 9 בבוקר, עכשיו כמעט כבר 16:00 אבל העיקר הכוונה:

ואפילו פגשנו חיה מדגם סנאי, כמתוכנן:

וזוהי גבעת פרימרוז!

במקום לקרוע את התחת בשיעור פילאטיס, אני קורעת אותו כאן בעלייה האכזרית הזו:

והנוף!!!

–

על הספסלים באנגליה, יש לוחיות הנצחה שאנשים פרטיים מקדישים לאהובים שלהם, שהלכו לעולמם:

כמו שאומרים אצלנו כאן: לאבלי!

אחרי שירדנו מהגבעה, הלכנו סביב השכונה היפהפיה:

אפילו הספקנו לפייב אוקלוק טי כמיטב המסורת, פלוס חליצת נעליים מתחת לשולחן, כמיטב המסורת שלי.

ובערב נפגשנו עם החברים שלנו רחלי וצחי בפאב אנגלי אוטנטי עסלי, מהמם באנגליותו ושנקרא The Churchill Arms שבנוטינג היל.

הוא הוקם בשנת 1750, ונחשב לאחד מהפאבים העתיקים ביותר באנגליה. הסבים של צ`רצ`יל היו אורחי קבע כאן, ולכן שמו הוסב לאחר מלחמת העולם השניה.

הפאב צפוף והומה בבריטים חביבים וחייכנים ובתוך הפאב יש אלפי פריטי אספנים ומזכרות ויש פה אווירה אנגלית כיפית צפופה קסומה וחמימה.

אפילו סבתוש בכבודה באה לדפוק שם כמה בירות בלי בושה:

היה ערב מושלם שחתם יום מושלם.

יום הולדת שמח לך, אהובי.