אנחנו נוסעים בבוקר לווינדזור, אשר מכונה אצלנו “טירת ווינדווז” מרחק של כשעה נסיעה ברכבת מלונדון. בגלל ענייני קיפוח בתוך משפחת גזית, שלא נפרט עליהם בפוסט זה, כל בני המשפחה כבר זכו לבקר בטירה למעט רותם, וברגע של חמלה החלטתי לבצע מסע תיקון.
אז כשאנחנו מגיעים לתחנת ווינדווז, אני מזדעקת שמשהו פה השתנה. זו לא התחנה שאני מכירה מהביקורים הקודמים שלי. רותם פותר את העניין ואומר שאני כנראה סנילית. אבל לא, משהו פה לא כתמול שלשום, או כלפני שלוש שנים. ורק כשאנחנו עולים במעלה הרחוב אני מבינה את הבעייתיות: לווינדזור יש שתי תחנות רכבת, ואני מכירה את התחנה השניה, היפהפיה.
אני לוקחת אותו לשם, ואנחנו נכנסים למסעדת הבית Bill’s, לאכול את המנה היומית שהיא eggs royal.
וכמובן תה, שמגיע בקומקומי האמאייל שאני מאוהבת בהם.
רק אחרי ארוחת הבוקר, אנחנו בשלים לצאת לווינדזור.
וכשאנחנו פוסעים החוצה מתחנת הרכבת, יש תחושה של דיסני באוויר:
יש טירה יפה מהאגדות, שמתנוססת מעלינו עם צריח ודגל של מלכה שאומר שהיא נמצאת פה היום.
יש כפר חמוד עם אווירת פסטיבל לכבוד יובל ה 70 למלכה- עם דגלים צבעוניים ותמונות של המלכה בכל חלון.
ושילוב הצבעים של חום- מהטירה, ירוק- מהצמחייה המטופחת, אפור- של השמיים ונקודות צבעוניות של אדום כחול ולבן של היוניון ג’ק, נותן באמת תחושת יופי אסטטי ברמה הכי גבוהה שיש.
בתוך הטירה, אסור לצלם. וחבל. היא עתיקה וספוגה בהיסטוריה.
בית הבובות של המלכה מרי חזר משיפוצים סוף סוף, ואנחנו הולכים לראות אותו. אסור לצלם, אבל התפלקו לי בטעות כמה תמונות כדי שאוכל להסביר עליו:
המלכה מרי, אשתו של המלך ג’ורג’ החמישי, סבתא של המלכה אליזבט שלנו, יזמה את פרוייקט בית הבובות בשנת 1924. בית הבובות הזה, שהוא ביחס של 1:12, תוכנן ע”י סר אדווין לוטיינס. סר לוטיינס הוציא קול קורא לכל יצרני הרהיטים והכלים בממלכה להשתתף במיזם של המלכה ובעצם כל הרהיטים, הכלים והמכשירים שמוצגים בבית הבובות הזה יוצרו ע”י מומחים. כל המנורות ומכשירי החשמל, בינהם- תנורים, שואבי אבק, מקלט רדיו- פעילים. ובצינורות הזעירים, למרבה הוואוו, זורמים מים.
אפילו מהדורות מיוחדות של ספרים זעירים, עם הטקסט המלא מופיעים שם בינהם כתביו של רודיארד קיפלינג, ארתור קונאן דוייל וסומרסט מוהם.
הבית הזה הוא יצירת מופת. או כמו שאומרים פה, מאסטר פיס.
***
כשאנחנו נכנסים לקפלת סנט ג’ורג, שוב אסור לצלם, והפעם לא התפלקו לי תמונות כמו אצל בית הבובות של המלכה מרי.
הקפלה מוכרת לכולנו מהחתונה של הנסיך הארי נגררי ומייגן המכונה יוקו אונו, וכן מהלוויה של הנסיך פיליפ.
כזכור, בלוויה המלכה ישבה בכיסא שלה לבד:
וכשאנחנו משתהים קצת להסתכל על המושב של המלכה, אחת המדריכות המבוגרות נגשת אלינו ומראה לנו את הדלת הקטנה שיש למלכה ליד המושב שלה.
היא מרחיבה ומסבירה שארונו של הנסיך פיליפ שהוטמן פה בריצפה, בעצם מועבר במעלית קטנה לאולם שנמצא מתחתינו, שזהו אולם קבורה גדול. פיליפ ממתין למלכה, וכשיבוא יומה, הם יקברו ביחד. גם ההורים שלה, המלך ג’ורג’ השישי והמלכה האם ממתינים לה בסבלנות, וכנראה שהיא תיקבר לידם. אבל שתיבדל לחיים ארוכים, כמו שאומרים אצלנו.
כשאנחנו מסיימים לשוטט במתחם הטירה, אנחנו הולכים לשתות תה ולאכול עוגת ארל גריי בקפיטריה וגם לרכוש כהנה וכהנה בחנויות המזכרות של הארמון, ובבטן שמחה ובידיים מלאות, אנחנו יוצאים לשוטט בעיירה הקסומה:
מפעם לפעם אנחנו רואים בחלונות הזכוכית של הפאבים עיגולים כאלה, כמו פה, מימין:
והסיפור מאחוריהם הוא נחמד: במאה ה 18, כשהכינו את חלונות הזכוכית בניפוח, היו חותכים את הזכוכית לריבועים אך היה נותר החלק שבו חובר צינור הניפוח, עם הסימן העגול. זה היה חלק זול, והשתמשו בו בעיקר במבנים זולים כמו פאבים.
גם היום, נוהגים לשבץ בין החלונות המרובעים החלקים, אריח או שניים של זכוכית עם סימני הניפוח העגול, כדי לשמור על המסורת. כשאתם מסתובבים בלונדון, תחפשו את העיגולים האלה על החלונות של הפאבים.
איזה אנגליה מהממת זאתי.
כזכור, הימים הם ימי הפלטיניום ג’ובילי, חגיגות יובל ה 70 למלכה. וכל העיר מגוייסת לחגיגה.
באחת הגלריות, הזמינו את העוברים והשבים להיכנס. יש לנו בדיחה כזו במשפחה, שכשאומרים לי משהו באנגליה אני מיד אומרת “יס, יס” גם אם לא ממש הבנתי מה רוצים ממני. אז בכניסה לגלרייה עומדת אישה ומזמינה אותנו להיכנס. רותם אומר “נו ט’נקיו”, אבל אני מיד אומרת “יס, יס” כי אני באנגליה.
ורק כשהוא נכנס איתי הוא מבין שאלה הן עוגות שמוצגות שם, ולא תמונות, ושאפשר לטעום מהן. היו שם שבעה שולחנות, וכל שולחן הוקדש לעשור אחר ממלוכת אליזבט:
כל חלונות הראווה בווינדזור נראים ככה:
ואם תהינו ביננו לבין עצמנו אם רק אנחנו התיירים מתלהבים מכך, אז בכלבו היפהפה Daniel ראינו במו עיננו, איך שתי זקנות עומדות ליד דמות המלכה ומצטלמות איתה בדמעות של התרגשות:
בכל חנויות הספרים שנכנסנו אליהן, השידה בכניסה הוקדשה לספרים על המלכה:
וזה לא קשור למלכה, אבל בחלון הראווה של משרד תיווך, הציבו את הקומקום המהמם הזה, שאני לא מבינה למה הוא שם ולא באוסף הקומקומים אצלי בבית:
אפילו הגרניומים פה שמחים יותר:
יס,יס.
