לונדון 3: נשות ווינדזור העליזות

הבוקר עשינו את דרכנו לטירת ווינדזור. 

כרגיל אנחנו יוצאים מאד מוקדם בבוקר, ברחובות לונדון מסתובבים רק פועלי הנקיון, נהגי הרכבות ואנחנו.

אנחנו מגיעים לתחנת פדינגטון. 

בפדינגטון, בנוסף לתחנה התחתית, יש גם תחנת רכבת גדולה שממנה יוצאות רכבות מחוץ ללונדון וגם לווינדזור.

אם אתם בסביבה- תרימו את העיניים וחפשו את השעון המרובע הגדול שעומד במרכז אחת הפאות של התחנה. לכו אליו

ותמצאו שמתחתיו יושב הדב הכי חמוד בממלכה- הדב פדינגטון. תגידו לו שלום.

אחרי שגם אנחנו אמרנו לו שלום, והצטערנו שנבצר מאיתנו לאמץ אותו אלינו כמו משפחת בראון- עלינו על הרכבת, ובפחות משעה הגענו לווינדזור.

את ארוחת הבוקר שלנו היום סעדנו במסעדה Bill’s– זו רשת אנגלית של מסעדות המתמחה בעיקר בארוחות בוקר.

הגענו להחלטה גורלית- כל עוד אנחנו בלונדון- אנחנו נמנעים מקפה. מעכשיו שותים רק תה.

לסטארבקס  בטעם ראדון של אתמול היה תפקיד מכריע בהחלטה הזו.

והאמת היא שאין על התה האנגלי. טעים, צלול, חם במידה, מתוק במידה- ובשילוב עם מעט חלב כמו שנהוג פה- זה פשוט עונג.

על בטן מלאה אנחנו מרוכזים יותר, נחמדים יותר ורגועים יותר. עכשיו אפשר להתחיל את העלייה לקסטל. ככה מקגייבר קורא לכל הטירות באשר הן.

בדרכנו לקסטל אנחנו חולפים על פני חנות היוקרה בארבור

ובחולפי ליד החנות- אני לא מאמינה! רוחו של ג’יימי פרייזר נשקפת אלי ממנה, אתם רואים את הרוח?:

ברקע רואים את הטירה- וזה באמת ג’יימי פרייזר! הוא בא לקחת אותי! איתו לסקוטלנד!

ג’יימי!!! אני באה!!! חכה לי!

(סם הוגן דופק אחלה הופעה בפרסומת לבארבור. אני מתעלמת מהפוסטמה שלצידו, שנדחפת לי לסיפור, החצופה)

בכל אופן, רוחו של ג’יימי שפקדה אותי בהפתעה- כיוונה אותי ישירות לתוך החנות המדהימה הזו,

The Edinburgh woollen mill

הרוח אמרה לי שבתוך החנות הוא יתן לי סימנים מדוייקים איך לבוא אליו:

הרוח שלו דחפה לי ליד את ספר המשפחה שלו:

ואז מרוב התרגשות התעלפתי, אז הוא חלט לי תה בכוס המשפחה שלו:

כשעיניי עדיין עצומות מהעילפון, ג’יימי נעמד מאחוריי ואמר לי בקולו הצלול ובוטח: “בואי אלי! בואי! תני לי יד ובואי!”

הושטתי את ידי ופקחתי את עיניי. מקגייבר אחז בידי והמשיך לומר: “בואי, בואי כבר! בואי ניכנס כבר אל הקסטל” (כי ככה הוא קורא לכל הטירות באירופה גרררר)

ג’יימי נותר בחנות, וסבתוש אליזבט קיבלה את פנינו ביושבה עם כל הנינים המתוקים שלה בכניסה. היא שיבחה אותי על התושייה שגיליתי כשהזמנתי מראש את הכרטיסים באינטרנט. זה חסך לנו עמידה של שעה בתור. הודתי לה על התשבוחות, נשקתי ללחייה ונכנסתי לקסטל.

הקסטל משמשת את המשפחה שלנו/שלה, כבר 1000 שנה!

היא מזכירה לי את הטירה מהאגדה על רפונזל. ממש יכולתי לדמיין את רפונזל עומדת בצריח ומחכה לנסיך שלה.

לא ככה?

אלף שנה קיימת הטירה הזו! א ל ף!!!

אחד הארועים שהתקיימו בטירה הזו הוא נישואי המלך אדוארד השביעי לאלכסנדרה.

בואו נעצור לרגע את הטיפוס לטירה, נשב בצד ונתמקד באדוארד השביעי. מה אתם יודעים עליו?

לא הרבה אני מנחשת. 

אז הנה, לג’יין הקרצייה יש משהו מדליק לספר לכם, שיעשיר לכם את הידע. תודו לה אחר כך.

הסכיתו:

המלך אדוארד השביעי, היה בנה הלא מוצלח של המלכה ויקטוריה. עם מותה הוא ירש את הכתר, למרות שהוא נחשב בעיניה כבחור קל דעת פוחז וחסר אחריות. שמו הלך לפניו כרודף נשים, והוא היה אורח כבוד בבתי הבושת ברחבי פריז. בזכות ביקוריו התכופים בפריז, יחסי צרפת- אנגליה השתפרו פלאים. 

כפי שניתן לראות, המלך אדוארד השביעי היה דביבון מזון לא קטן, מה שהקשה עליו לתפעל את מה שצריך היה לתפעל כשהתכנס בבתי הבושת החביבים עליו. כדי לפתור את הבעיה התיפעולית, במיוחד עבורו הומצא כיסא פעלולים אשר הקל עליו את מלאכתו, ועל הדרך גם הקל משמעותית את תנאי השירות של נותנות השירות:

שופו וראו:

אם שאלתם את עצמכם מהו אופן השימוש הנכון בכיסא: ובכן, דמיינו את אדוארד עומד על הרגליות, ואת נותנת השירות שוכבת על הכיסא. יש האומרים, כי הכיסא הזה אף איפשר לו להנות באופן מושלם ממבצע שניים במחיר אחד: דהיינו לעשות שלישיה וכל זאת ללא הפעלת מאמץ מיותר מצידו. את זה עוד לא הצלחתי לפענח כיצד עושים, מבחינה טכנית הכוונה- אבל נתתי לכם נקודה למחשבה, ואתם יותר ממוזמנים לחקור ולחזור אלי עם תשובות.

אין מה לומר, למלך אדוארד השביעי היו באמת הרבה אנרגיות טובות, וגם היה לו הרבה זמן לפתח אותן בזמן ההמתנה הארוכה ארוכה ארוכה לכתר.

ואם בקינקיות עסקינן, אז הפילגש הרשמית האחרונה של אדוארד השביעי הייתה אשת החברה אליס קפל, שהיא הסבתא רבתא של קמילה פרקר בולס, אשתו השניה של הנסיך צ’ארלס. יש האומרים כי סבתא של קמילה היתה ביתו הלא חוקית של אדוארד. מה שהופך את קמילה וצ’ארלס לקרובי משפחה רחוקים…ובצרוף מקרים- הצמד חמד הזה אף הוא נישא כאן בווינדזור.

וזה היה שיעור קטן בהיסטוריה, אין בעד מה. כשתסיימו לקרוא כאן, בטח תעשו גוגל כדי לבדוק אותי, אני מכירה אתכם כבר.

אנחנו ממשיכים לטפס:

קפלת ג’ורג’ הקדוש:

ועוד כמה פינות חמד בחצר הטירה:

אחת האטרקציות העיקריות כאן היא בית הבובות של המלכה מרי.

זהו בית בובות שתוכנן עבור המלכה מרי, אשתו של המלך ג’ורג’ החמישי (סבתא של המלכה אליזבט).

בית הבובות הזה מאובזר ברהיטים מיניאטורים שנוצרו ע”י מומחים במיוחד עבור הפרוייקט של המלכה מרי. כל המכשירים פועלים- המנורות, התנורים, שואבי האבק ומכשיר הרדיו- מחוברים לחשמל ובנוסף- המים זורמים בצינורות הזעירים. כל כך מגניב.

הצילום שם אסור, אבל אפשר להתרשם מתמונות של בית הבובות כאן.

גם הצילום בתוך הטירה אסור, וחבל. 

מדובר בטירה יפהפיה, עתיקה מאד, אך יחד עם זאת חמה וכפרית. מאד מאד נהננו שם.

עוד כמה תמונות מהגינה המקסימה:

ועכשיו אנחנו מטיילים בווינדזור. שהיא קסם של עיירה.

ברחבי בריטניה יש הרבה מאד חנויות צדקה שמוכרות פריטי יד שניה במחירים מגוכחים. 

אם מתמזל המזל אפשר למצוא שם ממש מציאות.

קחו לדוגמה את ספל הפיוטר הזה. משהו בו גרם לי לרצות לקחת אותו הביתה, ואני נאתרתי למשהו הזה ואכן לקחתי. בעבור 5 פאונד בלבד.

ומה אתם אומרים על החשבונייה הזעירה הזו?

כדי שתקבלו קנה מידה לגודל שלה, הנחתי לידה מטבע:

היא עכשיו שלי, ומחכים לה תנאי מגורים נוחים מאד אצלי במגירת הדפוס אצלי בבית.

ומה אתם אומרים על הקומקום המרהיב הזה? אותו לא קניתי בחנות הצ’ריטי, אלא באחת ממלכודות התיירים, שאני לקוחת זהב שם:

כמו גם קופסאות הפח הללו:

והספרון הקורע הזה, שמתאר בציניות מהממת כל מיני סיטואציות שבריטים נקלעים אליהן, וכיצד הם מתמודדים:

בשעה חמש בדיוק התייצבנו לפייב אוקלוק טי כהלכתו ב Patisserie Valerie

הנסיעה בחזרה ללונדון היתה צפופה 

חזרנו עייפים אך רצוצים לדירונת שלנו. התקלחנו, נחנו, מיסז’נו זה את זו לשחרר את השרירים התפוסים מההליכה הממושכת. אני הצעתי שנכרות את רגלינו זמנית, אבל מפאת קוצר זמן דחינו את הכריתה למועד אחר. שעטנו שוב החוצה. כשאתה בלונדון- כל דקה חשובה.

נסענו לכיוון הביג בן:

בקרוב מאד הביג בן יכוסה, כי הוא הולך לעבור שיפוץ. אז הנה הזדמנות אחרונה להציץ עליו.

עוד מעט 9 בערב, ויש עדיין אור מלא בחוץ!

אנחנו נעמדים על הגשר כשמצד אחד הביג בן ומצד שני הלונדון איי ומנהלים בספוט הזה שיחת וידאו עם מצ’יסטה המתוקה שנמצאת עכשיו בפולין. אחרי שחרשנו גם את הסאות’בנק, בגדה השניה, זחלנו לדירונת שלנו ושרדתי כדי לספר לכם את כל מאורעות היום.

לגוגל העתיקו והדביקו:

king Edward 7 special chair

שמחתי לעזור,

טה- טה.