לונדון 4: עשר תובנות לונדוניסטיות

אני מגיעה היום לכמה תובנות חדשות מהעיר הזו:

1. לשתות קפה זה בסדר, אבל לשתות תה זה יותר סבבה. זה לא חדש שהמנהג הזה מאד מדבר אלי, בעיקר אם הוא מוגש בקומקום אישי. כאן אני הולכת על ההארדקור- ומוסיפה לו חלב. שילוב מנצח.

הבוקר כוס התה שלנו היה הכי עממיקו והוא נלגם בקוסטה. בישראלית אני קוראת לרשת הזו: כוס-תה.

2. לנסוע ברכבת התחתית זה כיף: היא מגיעה כל שתי דקות, היא מהירה ויעילה. אבל באוטובוס חווית המשתמש היא הרבה הרבה יותר סבבה. כשמתמזל מזלנו והספסל הראשון ביציע של הקומה השניה פנוי, אז הנוף שרואים הוא פרייסלס.

רחוב ריג’נט:

כיכר פיקדילי:

כיכר טרפלגר:

לאורך הוויטהול:

3. כלה בנעלי ספורט וטייטס מתחת לשמלה. הכי מגניב:

עכשיו אנחנו כבר בסאות’בנק.

4. מעבר לנהר מתקבל האפקט הכי יפה של הביג בן.

פנינו אל הדנג’און.

כשהזמנתי כרטיסים עוד מהארץ, הדעות בבית היו חלוקות. בקיץ שעבר המצ’יסטה ואני היינו בדנג’און באמסטרדם, וללא ספק זו הוכתרה ע”י שתינו כחוויה הכי הכי מגניבה באמסטרדם. הבנים, בהיותם נציגי המין החזק, סרבו להכנס איתנו.

הפעם, כשהכרזתי על הדנג’און בתור אתר שחובה עליו להיכנס, מקגייבר התמרמר קלות. מסתבר פתאום שהוא מפחד מ”דברים מפחידים”. אבל המירמורים לא שרתו אותו הפעם, והוא נאלץ להיכנס איתי.

ומה אני אגיד לכם? מסתבר שלמרות הפחד והמירמורים המקדימים- הוא נאלץ להודות שזו אכן, אחת החוויות המגניבות.

5. אז התובנה החמישית להיום- דנג’און לונדון מגניב אף יותר מדנג’און אמסטרדם.

הדנג’און היא אטרקציה חוויתית שמשלבת צחוק ואימה. אתם עורכים טיול מומחז במרתפים החשוכים של לונדון, שמשחזר את הימים האפלים שלה. ימיה האפלים של לונדון היו תור הזהב לכל הפסיכופטים דוגמת ג’ק המרטש, ולכל הסדיסטים שעשו חייל בהמצאת שיטות עינוי מחרידות. על הדרך פגשנו דמויות קסומות נוספות, ובכינו מרוב צחוק. אני ממש ממש ממליצה לא לפסוח על החוויה הזו, עם הסתייגות קלה- היו איתנו בקבוצה ילדים קטנים, בני 6-7 שלא הפסיקו לבכות מרוב פחד. אז לא לילדים קטנים. 

6. תובנה שישית להיום- מסתבר שהשוטרים בבריטניה הם השוטרים הכי נחמדים בעולם. הידעתם כי הם אינם נושאים נשק חם מתוך עיקרון? העקרון הוא, שהמשטרה נועדה לשרת את הציבור- כך שאזרחים לא יחששו לפנות אל השוטרים בבקשת עזרה. לפי העקרון הבריטי- השוטרים הם החברים של האזרחים.  ואכן, בכל השיטוטים שלנו בלונדון אנחנו עדים לכמה הם אדיבים ונחמדים ומרגיעים ואיכפתים.

זהו אגב המקום שהצ’רינג קרוס מתחבר עם הסטראנד, ומוגדר רשמית כמרכז לונדון. כל המרחקים לעיר נמדדים מהנקודה הזו.

7. תובנה שביעית להיום- אני רוצה לעבור לגור בחנות אנטרופולוג’י:

8. לעת ערב אני מגיעה לתובנה השמינית להיום- ארוחת ערב הכי כיף לאכול בפאב. אתה נכנס, תופס שולחן, ניגש לדלפק, מזמין, משלם והמלצרית כבר מוצאת אותך ומביאה לך את האוכל. הכי בסבבה:

9. התובנה התשיעית מגיעה תוך כדי בליסת הפאי האנגלי הממולא בבשר ביחד עם המאש פוטטוס עם הגרייבי השחור. יאם-יאם, חלונות הויטראז’ בפאב? אני חייבת בדיוק כאלה הביתה.

10. תובנה אחרונה חביבה להיום:

Book of Mormon הוא מחזמר אדיר אדיר אדיר. ניסיתי להשיג אליו כרטיסים בכל שלושת הביקורים הקודמים שלנו פה, ללא הצלחה. הפעם, לא רק שהשגתי כרטיסים- הם היו בשורה F באולם, ויכולנו לראות את הלבן בעיניים של השחקנים. אדיר.