לונדון 5: turn it off

בצער רב, ביגון קודר וברגליים דואבות מרוב הליכה ועל סף קטיעה, הגענו אל יומו האחרון של הטיול הזה.

בראש מתנגן לי כל הזמן השיר turn it off מהבוק אוף מורמון של אתמול. בשיר הזה, אלדר מקינלי מייעץ לאלדר פרייס כיצד להיפטר מרגשות רעים. המסר שלו הוא: “לכבות את זה, כמו מתג קטן” ופשוט לדכא רגשות במקום להתמודד איתם. עצה נהדרת שמוכרת לי לא רק מהמורמונ’ס, אלא גם מהפולני’ס מהבית, ודווקא העצה הזו באה לי טוב עכשיו.

אז יש לנו 4 שעות אחרונות בלונדון. ומה כבר אפשר להספיק ב- 4 שעות אתם שואלים?

הו, ההספק שלנו, ההספק…

לוק אנד ליסן:

קראתי פעם על מוזיאון הצעצועים והדגמים, שנמצא בכתובת Cravern Hill. מוצגים במוזיאון הזה בתי בובות, דגמי רכבות, דובונים חמודים- כל מה שאני אוהבת! האפליקציה מוביט מובילה אותנו דרך האוטובוס לתחנת פדינגטון.

מפדינגטון אנחנו צועדים בצעידה נמרצת וחולפים על פני שכונת בייסווטר הנוצצת.

\

פה ושם אנחנו חולפים על פני mews. ה mews הוא מונח בריטי שמתייחס לשורה של אורוות, עם אזור לחניית כרכרות במבנה התחתון ובתי מגורים בחלקם העליון. ה mews נבנו במאות ה- 17 וה 18 סביב חצר מרוצפת, לאורך הרחוב ומאחורי בתים גדולים בעיר. היום רוב האורוות הוסבו לדירות מגורים. 

אנחנו הולכים לאיטנו ברחוב Craven Hill, ואני בעיקר מוקסמת מהדלתות פה. דלתות אדומות, כחולות ושחורות- הן הלהיט. אני כל כך הולכת להחליף את דלת הכניסה שלי בבית לדלת אדומה כמו זו!

והנה הגענו אל הכתובת. Craven Hill 21. אך לא דובים ולא מוזיאון. זהו סתם בית מגורים. אני בוהה בו חרישית חמש דקות רצופות מבלי לפצות פה ומבינה שהמוזיאון הזה כנראה נסגר מזמן, ואנחנו צעדנו לכאן לשווא. לא רק שצעדנו לשווא- בזבזנו זמן לונדוני יקר מפז. כואבות לי הכליות מרוב אכזבה.

אך אל דאגה, turn it off! ההייד פארק הוא כאן מעבר לפינה- ואנחנו צועדים אליו ומעט בתוכו- וזו אחלה צעידת בוקר, ששורפת איזה שתי קלוריות וחצי.

בסמוך לגן המשחקים ע”ש הנסיכה דיאנה תנצב”ה, אנחנו עוצרים בבית הקפה- שותים תה ונוגסים מאפינס.

ובסמוך לבית הקפה שבו אנחנו שותים ונוגסים, אני מבחינה בעץ עתיק, מוגן ומגודר. זהו ה Elfin Tree.

העץ החלול הזה הוא בן 900 שנה. 900 שנה!!! והוא הועבר לגני קנזינגטון ב- 1928 כחלק מתכנית השיפורים הציבורית בלונדון. ב- 1930 גילף המאייר אייבור אינס את דמויות האנשים הקטנים הכוללים את המכשפה עם שלושת צנצנות הבריאות, העושר והאושר שלה, האקלברי הגנום, גרומפלס וגרודלס ושות’. איינס אייר ספר ילדים שנכתב ע”י אשתו ובו כתוב:

“במשך מאות שנים זה היה ביתם של פיות, אלפינים וגמדים. בפינות ובמחוכים הם אורבים, מציצים מתוך חורים וסדקים. זהו מקום המסתור שלהם ביום, מקום ההנאה שלהם בלילה, וכשהירח הגדול מטפס על העץ העירום חסר הענפים, יוצאים שבטי אלפין לשחק לאור הירח”.

בעטיפה הפנימית של האלבום של פינק פלויד משנת 1969,  Ummagumma , נראה דיויד גילמור עומד מול העץ הזה.

הספקנו לצעוד בחלק קטן מאד מההייד פארק, ואני קצת מאוכזבת מזה… אבל, turn it off!

מקגייבר מציע שנסור לשוק ספיטלפילדס. בכל טיול בלונדון אנחנו דוגמים שוק אחר- כבר דגמנו פעמיים את פורטובלו, את קמדן, את בריק ליין, את בורו ואת בריקסטון ועכשיו הגיע תור הספיטלפילדס. מוביט מוביל אותנו אל תחנת ליברפול המהממת.

השוק אמור להיפתח ב- 10, ואנחנו מגיעים לשם מיד עם פתיחתו.

אנחנו עושים סיבוב קצר, רוכשים קצת דברים חמודים, ב”טיגר”, שתהא ברכה על ראשה של הרשת הזו. הרכישות הקטנות בטיגר מצטרפות לרכישות גדולות יותר בג’ון לואיס, בהמליס ובדבנהמס שתופסות חצי מזוודה של משחקים לקליניקה שלי. אני קצת מקנאה בילדים שיבואו אלי לטיפול ויזכו לשחק במשחקים המעלפים האלה.

אבל בשוק ספיטלפילדס לא נרכשו רכישות גורליות ומשנות חיים. אני קצת מאוכזבת מזה, אך אני מיד..turn it off ומציעה שנשב לאכול כמו ישו, את הסעודה האחרונה, אצל ולרי פטיסרי הזכורה לטוב משלשום. אמנם ישו לא ממש אכל אצל ואלרי, ובטח ובטח לא סנדביצ’ונים עם צ’דר וצ’טני וחבל לי בשבילו. אם אי פעם אצטרך לבחור מה לאכול בתור סעודה אחרונה, ללא ספק אבקש שיוגש לי אפטרנון טי כהלכתו. ואכן, אני מזמינה לנו אפטרנון טי למרות שעכשיו רק מורנינג.

אני רוצה להתמקד רגע על הצילחות הגאוני של המנה הזו: לי הוא מזכיר את דירה להשכיר.

בעמק יפה, בין הרים ושדות עומד מגדל צלחות בן שלוש קומות. ומי גר במגדל?

בקומה הראשונה גרים בשמחה ובששון

סנדביצ’ונים קטנים עם סלמון מעושן, גבינה ומלפפון

בקומה השניה שוכנים וגרים

סקונס מתוקים שמורחים בשכבה עבה של קלוטד קרים

ובקומה השלישית גרות בשמחה ובצחוק

עוגות קטנטנות ואף פחזניות ממולאות בקרם כה מתוק.

שירה הצלחת הזו. פשוט… מיוזיק טו מיי אירז.

את הדרך להיתרו אנחנו עושים בקלילות דרך הטיוב באמצעות הפיקדילי ליין הקסום. כשאנחנו מעבירים את האויסטר שלנו ביציאה הוא מדווח כי יש לנו אוברדפט של פאונד וחצי לגולגולת. חישוב מהיר מגלה כי אנחנו חבים לממלכה סך כולל של 3 פאונד, שהם כ 15 ש”ח טבין ותקלין. אם כך, אנחנו מסכמים, חייבים לחזור לכאן בקרוב כדי לסגור את החוב שלנו, ויפה שעה אחת קודם.

אנחנו עולים על טיסת אלעל, לא לפני שאנחנו מתאבזרים בשדה התעופה בשלל סנדביצ’ים תוצרת pret a manger שישמשו אותנו בטיסה. אנחנו כבר למודי נסיון, ולא יתפסו אותי שוב חיה ואוכלת את המפגע הקולינרי שמוגש באלעל.

סנדביצ’ים מפרט אמנג’ה לדרך: הכי בבית בעולם.

אני רוצה קצת לבכות, אבל turn it off.

וזה הזמן להודות לכם קוראיי הנאמנים- שוב תודה שטסתם איילת טורס.

צוות הבלוג והקברניט מאחל לכם המשך גלישה נעימה.

טה-טה!