שכונת שורדיץ’ שבמזרח לונדון מפורסמת בעיקר בזכות סצנת הגרפיטי שלה.
אנחנו מצטרפות הבוקר לסיור מודרך מטעם חברת Artenative.
שורדיץ’ שוכנת במזרח לונדון ובמשך שנים רבות היא נחשבה לשכונת סלאמס ענייה- היא איכלסה תמיד מהגרים- בתחילת המאה ה 19 מהגרים יהודים, ובסוף המאה ה 20 מהגרים בנגלדשים. אך בשנים האחרונות היא נמצאת בתקופת התאוששות ופריחה. ובעיקר היא מאופיינת באומנות הרחוב המקורית- ציורי גרפיטי ענקיים ומושקעים על הקירות של הבתים הישנים והמוזנחים שלה והרבה גלריות.
למרות שכבר ביקרתי בעבר בשכונה הזו- אני מגלה בה היום המון דברים חדשים- אמנם חלק מציורי הקיר פה הם קבועים, אבל חלק גדול מאד משתנה ומתחדש כל הזמן.
אם בעבר הציור על הקירות נעשה במחתרת וציירי הגרפיטי בעצם עברו על החוק ועסקו בפעילות חתרנית נגד הממסד- הגרפיטי עבר לגליזציה וכיום בעלי הבתים מוציאים אישור מיוחד מהעירייה ועבודות הציור מוזמנות ע”י בעלי הבתים. יש לציורים האלה ערך כספי גדול וחלקם מוערכים בעשרות אלפי פאונדים. כך שנוצר פה מן מצב של הפוך על הפוך שבו הפעילות נגד הממסד הפכה להיות בחסות הממסד.
בנוסף לציורי הגרפיטי הגדולים- השכונה הזו היא אזור הסהר הפורה של כל מיני אמנים אוונגרדים. למשל, ישנו בשכונה אמן שמטורף על פטריות, והוא מפסל פטריות ענק- אותן הוא שותל על גגות השכונה ואנחנו עסוקים במשחק “חפש את הפטרייה”.
ישנו אמן שמצייר על…מסטיקים שמודבקים על המדרכה:
אנחנו מקשיבות להסברים המעניינים של דרור המדריכה שלנו על אמני הגרפיטי ועל המסרים הנסתרים שמועברים דרך הציורים החתרניים.
השכונה שופעת גם בגלריות מעניינות, ואנחנו מבקרים בגלרייה אחת ממש מיוחדת
שימו לב לשם של החנות. נראה שמישהו נרדם על המקלדת שם:
\\
כשמסתיים הסיור אנחנו נפרדות מהקבוצה ורוכשות בייגל במאפיית הבייגל המפורסמת…והולכות לאכול אותו כמו בנות אדם בפרט מנג’ה, בית הקפה החביב עלינו.
יש בשורדיץ’ סניף נוסף של הסריאל קילר, ואבא’לה מתאבזרת במילקשייק שלה
המקום הזה מדליק ברמות, ובזמן שאנחנו ממתינות שיכינו לה את המילקשייק, אני מקבלת השראה מהדרך הגאונית שבה הם הציבו את וודי ובאז, מ”צעצוע של סיפור”. יש לנו את וודי ואף את באז בבית, וכשאחזור הביתה אני הולכת להוציא אותם מהארון ולהציב אותם בדיוק ככה 🙂
אנחנו נוסעות משם לכיוון קתדרלת סנט פול. בסמוך לקתדרלה יש מרכז קניות בשם One exchange והטרסה בקומה השישית שלו מהווה עמדת תצפית פרייסלסית על הקתדרלה.
אבא’לה קצת עייפה, אז היא משתטחת על ספסל וחוטפת תנומה קלה. השומר שמפטרל שם בא לשאול אותי בדאגה אם הכל בסדר איתה. אני אומרת לו שסבבה, רק שהילדה קצת עייפה. “הו” הוא אומר לי בחיוך “שתנוח קצת, שתיקח את הזמן. אין מה למהר, לאט לאט- הכל טוב!” כבר הזכרתי שאני אוהבת את האנגלים האלה?
כשהיא מאוששת קמעה, אנחנו קופצות לחנות התה המקורית של Twining. החנות הזו קיימת מאז 1706.
זה המקום לספר שאני מגדלת בבית שני סנובים של תה. הילדים שלי שותים רק תה של Twining, ויש להם גם טעמים מועדפים אשר אינם בנמצא- הטייס לוגם את הטעם הייחודי Lady Grey, ואבא’לה חובבת את הטעם הנדיר Prince of wales. בחנות של טווינינג אנחנו קונות סטוק של ליידי גריי עבור הטייס הבררן, אבל מסתבר שהפייבוריט של אבא’לה, פרינס אוף וולס, יצא מקו היצור! כמה נורא.
בחנות מוצגת קופסת הטיפ המקורית והראשונה בעולם. מסתבר שהנוהג להשאיר טיפ על שירות הומצא כאן, ע”י המייסד של טווינינג.
אחר כך אנחנו נוסעות לכיוון הסקיי גרדן. הסקיי גרדן היא עמדת התצפית המהממת שממוקמת בבניין הווקי טוקי. הווקי טוקי ממוקם קרוב למוניומנט- האנדרטה שהוקמה לזכר השריפה הגדולה שכילתה את לונדון ב 1666. כשהוקמה האנדרטה הזו, היא היתה המבנה הגבוה ביותר בעיר, ושישה אנשים הספיקו להתאבד ממנה, עד שמרפסת התצפית גודרה.
הסקיי גרדן הוא מקום מקסים, נעים וכיפי ואנחנו מגיעות לשם ולוקחות את הזמן שלנו שם באיזי- במשך שעה וחצי רק בוהות בנוף ובאנשים, מבלי לעשות שום דבר נוסף חוץ מלצלם מליוני סלפי ולצחוק. אני מאד מאד ממליצה להגיע לפה ולהשתהות. הכניסה לסקיי גרדן היא בחינם אבל יש להזמין מקומות מראש באינטרנט. בכל יום שני נפתחות ההזמנות לשבוע שאחריו.
היום שלנו מסתיים בארוחת ערב נהדרת בסניף נוסף של Bill’s שהפכה להיות מסעדת הבית שלנו בטיול הזה. אנחנו רגילות לתפריט הבוקר של ביל’ס, ומתות על הביצי בנדיקט שלו אבל תפריט הערב הוא לא פחות טוב ואני ממליצה בחום רב על הרשת המקסימה הזו.
הגרפיטי ממש מקסימים.
איכשהו לא ביקרתי בסקיי גרדן… צריך להשלים