יומני נורווגיה 1

אני לא זוכרת כבר באיזו מלחמה ממלחמות ישראל האחרונות זה קרה- עם כלביא, פיהוק הארי או נחירת הכפיר.

מה שאני כן זוכרת זה שישבתי בתוך תפאורת הממ”ד שלנו, עם פסקול של אזעקה ברקע ובומים של יירוטים בתור אמצעי פירוטכניקה כדי להעצים את הדרמה, ופינטזתי על מרחבים.

ליתר דיוק פינטזתי על המרחבים של הפיורדים הנורווגים.
וליתר דיוק על דיוק, פינטזנתי להגיע אל הפיורדים הנורווגיים בשייט על ספינה סטייל לאב בואוט עם קפטן סטובינג השרמנטי, עם ג’ולי מקוי המארחת החביבה ביחד עם גופר שיספר בדיחות קרש על רקע צחוק מוקלט.

ובעיקר פינטזתי שלוקחים אותי, מסיעים אותי,מראים לי, מאכילים אותי, משקים אותי ומחתלים אותי ושאני לא צריכה להפעיל שום מאמץ.

לא רציתי לתכנן מסלולים,
לא חשקה נפשי לבדוק רכבות, להזמין מלון, לסנכרן טיסות,
לא התיימרתי להבין איפה קונים כרטיס למעבורת בנורווגית.
לא כמהתי לחוות את העיר כמו מקומית.
רציתי, ואני מודה בפה מלא, טיול לעצלנים. שספינה תטלטל אותי מנקודה א’ לנקודה ב’ ושמישהו יקח אותי ביד בנקודה ב’ ויגיד לי איילת הנה פיורד! בואי תחזרי לאונייה, הברמן אייזיק וושינגטון בדיוק הכין לך מוחיטו כמו שביקשת.
מבחינתי זו הפסגה האנושית כרגע, לא לשפוט.

אז כשהסתיימה שאגת הארי בקול יללה חלושה סגרתי לנו שייט מאורגן לנורווגיה כיאה לפנטזיית הקלאס באפס מאמץ.

אז מה צפוי לנו? טיסה לברלין, כי כל חוויה מהנה צריכה להתחיל בנאצילנד, נסיעה להמבורג ומשם עלייה לספינת התענוגות ושייט איטי לאורכה של נורווגיה היפהפיה עד הכף הצפוני.

וכמיטב המסורת אני אשתדל להעלות לכאן את פניני הטיול עד כמה שהאינטרנט יאפשר.
אהוי!