יומני נורווגיה- 12

ברגן היא מסוג הערים שגורמות לנו להבין למה נורווגים בכלל לא מתרגשים מגשם.

עיר יפהפייה, מוקפת הרים ופיורדים, עם בתי עץ צבעוניים, סמטאות קסומות, שוק דגים, ואווירה של ספר אגדות.
יש רק פרט קטן אחד.

בעיר הזו יורד גשם 235 ימים בשנה.

מהרגע שהגענו ירד גשם.
לא גשם דרמטי.
גשם נורווגי עקשן שנתן עבודה בלי להתעייף.
אף לא לרגע.

רכשתי גלויות של ברגן בימים טובים שלה כדי שאדע איך היא נראית במעט ימות השנה שהיא איננה גשומה.

רכשנו ספר תלת מימד מיוחד של המומינים, שהם אינם נורווגים אלא מפינלנד השכנה, רכשנו את הגבינה החומה הנורווגית הכה מדוברת, רכשנו גרביים של בילבי השכנה משבדיה, רכשנו פרודוקט עם אריזה יפה בסופר ורק אחר כך שאלנו את הצ’אט מה זה

(תשובת הצ’אט: המוצר שבתמונה הוא תערובת תיבול שנוצרה בנורווגיה בשנות ה־50 והפכה למעין “התבלין הלאומי” הלא רשמי.
מה יש בו?
מלח
מונוסודיום גלוטמט (MSG)
בצל
תבלינים שונים
הכיתוב: Det herlige krydder פירושו: “התבלין הנפלא” או “התבלין הנהדר”.
אגב, אם את מחפשת מזכרת קולינרית נורווגית אותנטית, הרבה נורווגים יגידו שגסטרומט מייצג אותם לא פחות מהגבינה החומה (Brunost).
וזה גם הרבה יותר קל לסחוב במזוודה).

ואז, בדיוק כשעלינו בחזרה לספינה, הגשם נפסק.
לא נחלש.
לא טפטף.
נפסק.
כאילו מישהו בברגן חיכה לראות שאנחנו באמת עוזבים לפני שסגר את הברז.
אז תודה, ברגן. היית מקסימה, ציורית, מרתקת ורטובה באופן בלתי סביר.