יומני נורווגיה 7
האור המלא של שמש החצות מכניס את כל הגוף לבלבלה.
הגוף אומר: אני עייף רוצה לישון והמוח צוחק לו בפרצוף כמו שטן קטן ואומר: מה פתאום לישון? תראי איזה יום יפה בחוץ.
אז זוכרים שלפני שנה אל על שדרגו אותי ואת עמית למחלקה ראשונה בלי שביקשנו?
אז בתוך ערכת הפינוקים של בני האצולה קיבלנו גם כיסוי עיניים.
בזמנו גלגלתי עיניים, כי מי צריך את האביזר המיותר הזה?
היום אני מבינה את ערך המתנה.
“לא מבינה איך אנשים רגילים שלא עברו בפירסט קלאס מתמודדים עם שמש חצות?!”
(איילת אנטואנט)
אבל שינה זה לחלשים.
בשעה 10:30 קפטן סטובינג קרא לכל הנוסעים לעלות לסיפון 15 לראות מצד ימין של הספינה את “הכף הצפוני” (Nordkapp) על פניו נחלוף בדרכנו לעגינה בעיירה הונינסווג.
הנורדקאפ הוא צוק בגובה 307 מטרים, שנחשב לנקודה הצפונית ביותר ביבשת אירופה ממנו יש נקודת תצפית אל האוקיינוס הארקטי.
המונומנט המפורסם ביותר בכף הצפוני הוא גלובוס הפלדה- הכדור המתכתי הענק שבטח ראיתם באלף גלויות ותמונות. הוא הפך לסמל הרשמי של הכף הצפוני.
אנחנו מצליחים לראות אותו בקושי רב בעין בלתי מזויינת.
בעין שלי המזויינת במצלמה, קשה מאד לפקס על הגלובוס ודווקא העין של אלי המזויינת בטלפון הצליחה לתפוס הכי טוב את הגלובוס:
(צילום: אלי גזית)
מיקומנו על הגלובוס:
מפה לא מפריד דבר ביננו לבין הקוטב הצפוני😵
הכף הצפוני נקרא כך על ידי ריצ’רד צ’נסלור, החוקר האנגלי שעבר במקום בשנת 1553 בחיפושיו אחר “המעבר הצפון מזרחי” לסין.
אחרי שראינו/ לא ראינו את הגלובוס ירדנו לסיפון 14 שאתם כבר יודעים מה יש עליו.
לבופה של ארוחת הצהריים אני קוראת חדר אוכל קצינים כי האוכל מזכיר לי קצת חדר אוכל של צה”ל.
שבעים וטובי לב התייצבנו פונקט ב 4 אחה”צ בפתח הספינה כדי לצאת ליבשה. אנחנו כבר מפליגים שתי יממות ברציפות וחשתי עצמי כויקינגית שהגיעה לקרקע יציבה אחרי מסע של חודשים בים.
הכניסה לאולדרפיורד:
ספינתנו עוגנת בעיירה הונינגסווג
(צילום: שרית סגל)
מיד כשיורדים מהספינה אי אפשר לפספס את המתקן המיוחד לייבוש דגים
הונינגסווג היא עיירת דייג שממוקמת בטיזאל נאבי. היא נחרבה לחלוטין ע”י הנאצים במלה”ע השניה ושוקמה לאחר המלחמה. המבנה היחידי שנותר על תילו הוא הכנסייה.
אנחנו מתחילים בנסיעה שכל כולה וואוו. ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן
המשכנו בנסיעה בנופי טונדרה מיוחדים ובדרך פגשנו איילי צפון רועים להם בצד הכביש
ולבסוף הגענו אל מה שהוא ללא ספק פסגת טיולנו- הנורדקאפ הוא הכף הצפוני.
זוכרים את הנורדקאפ שכיכב במערכה הראשונה? שבקושי הצלחנו לראות מהים בעזרת העיניים המזויינות במצלמות?
אז עד אליו הגענו. אל הנקודה הקסומה הזו שניצבת בקצה העולם על רמה מסולעת. אל הספוט הזה שאפנו והתאמצנו במיוחד להגיע. הפלגנו אליו שתי יממות ברציפות.
הכף הצפוני נחשב לנקודה הצפונית ביותר באירופה היבשתית. הוא יושב על צוק המתנשא לגובה של 307 מטר מעל האוקיינוס הארקטי.
בין אמצע מאי לסוף יולי, השמש באזור הכף הצפוני לא שוקעת ומכאן כינויו ” ארץ שמש חצות”. כאשר מתווסף לכך הנוף הקסום הנשקף מפסגת הצוק, הוא נחשב בצדק לאחד הנופים המרשימים באירופה.
ישנו שם פסל שמבטא בדיוק את ההתרגשות שלי:
“אמא תיראי, הנורדקאפ!”
אחד מסמלי הכף הצפוני הוא גלובוס ענק שהוצב שם ב 1978 ומואר באמצע הקיץ בשמש החצות הזוהרת.
אנשים אוהבים לטפס על הסלע שבצד ימין, להניף את הידיים אל על בתנועת נצחון כשהגלובוס ניצב בדיוק מאחורהם:
קשה להסביר במילים כמה המקום הזה מיוחד.
ובמיוחד לראות אותו עם האנשים הטובים האלה:
עוד נבנו באתר מרכז מבקרים הבנוי בתוך סלע ובו מוקרן סרט אודות המקום, מוזיאון קטן וקפלה זעירה על שם יוחנן הקדוש.
וב 12 בלילה, כמו סינדרלות עלינו על הכרכרה שלנו והמשכנו בדרכנו
