כל הפוסטים בלונדון

אנחנו נוסעים בבוקר לווינדזור, אשר מכונה אצלנו “טירת ווינדווז” מרחק של כשעה נסיעה ברכבת מלונדון. בגלל ענייני קיפוח בתוך משפחת

בתחילת נובמבר 2021 השתחררה המצ’יסטה בתי מהצבא.  קצת לפני שהתגייסה, נסענו רק שתינו לטיול קסום של אם ובת בלונדון. וכיוון

מלא מלא מלא זמן לא הייתי בלונדון. למען הדיוק 8 שבועות. שזה 56 ימים. שבציר הזמן של הפאקצות זה נחשב

חילופי המשמר בבאקינגהם, זה אולי הדבר הכי תיירותי לעשות בלונדון, אבל אצלנו זו גם חובה משפחתית. אחרי הכל, סבתוש היקרה

בכל פעם שאני מגיעה ללונדון, אני מתכננת להגיע להאמפסטד, אבל אף פעם לא מסתייע. היום- סוף סוף הסתייע. התוודענו לאחרונה

“לא מתקרבים היום לרחוב אוקספורד ואין לנו יותר מה לחפש בפריימרק” הכרזתי על הבוקר. ליתר בטחון חזרתי על המשפט הזה

כשהאיר הבוקר, ארגנו את הבית וטילטלנו את המטלטלין שלנו לאוטו. תוך כדי ארגון, אריזה וטלטול פתאום הבחנתי שיו, הלנד לורד,

בצער רב, ביגון קודר וברגליים דואבות מרוב הליכה ועל סף קטיעה, הגענו אל יומו האחרון של הטיול הזה. בראש מתנגן

אני מגיעה היום לכמה תובנות חדשות מהעיר הזו: 1. לשתות קפה זה בסדר, אבל לשתות תה זה יותר סבבה. זה

הבוקר עשינו את דרכנו לטירת ווינדזור.  כרגיל אנחנו יוצאים מאד מוקדם בבוקר, ברחובות לונדון מסתובבים רק פועלי הנקיון, נהגי הרכבות