בראשון בבוקר עלינו על הטיוב ונסענו לבקר את הנרי השמיני, האיש והאושייה, בארמון שהכי מזוהה איתו, האמפטון קורט.
בשנות מלכותו של הנרי השמיני (שחי בין 1491 ל 1547) הוא השתמש בארמון הזה כדי להפגין את כוחו ועושרו, עם אמנות יקרה, נשפים מפוארים וחיי חצר אקסטרווגנטיים.
אך הדבר שהכי פירסם את הנרי השמיני, היו הנשים שלו. והנה הגדת הנרי על קצה המזלג:
הוא התגרש מאשתו הראשונה קתרין מאראגון (שהייתה נשואה לראשונה לאחיו) כשהיא לא יכלה להביא בן זכר.
הוא גירש אותה ואסר עליה לראות את בתה מרי, ואז הוא הוציא להורג את אן בולין (אחרי שגם לא הצליחה לייצר יורש זכר),
האישה השלישית ג’יין סימור מתה לאחר שילדה את המלך לעתיד אדוארד השישי,
ואז הוא שנא את אן מקליבס ממבט ראשון וגירש אותה
ואז מיהר להתחתן עם קתרין הווארד בת ה-17 במקומה, אך היא בגדה בו והוצאה להורג בגלל זה
ואשתו האחרונה היתה קתרין פאר שסעדה אותו עד מותו ועל כן נשארה בחיים.
כדי לזכור את כל המסכת הזו, נתנו בו האנגלים סימנים, כמו אצלנו בהגדה:
Divorced, beheaded, & died.
Divorced, beheaded, survived.
אחד ההיילטים של הארמון הוא המטבח של הנרוש, שהיה דביבון מזון לא קטן, וכשהוא לא הטריד את הנשים בממלכה, הוא אהב לאכול. מדובר בכמה מטבחים עצומים, שהעסיקו כ 200 טבחים ביום יום:
אבל ה- שוס של הארמון, הן הגינות.
אין משהו אנגלי יותר מגינות מטופחות למשעי. והגינות של הנרוש השמיני מדהימות!
תחילה עוברים בגינת הורדים הצבעונית והמהממת:
ולאחר שעברנו בגן הוורדים הריחני להפליא, מצאנו את עצמנו מתחת לשמיים שטופי שמש בגינת הירק המלכותית.
אם יש לי ולהנרי השמיני משהו במשותף זו החיבה של שנינו לגינות סופר סופר סופר מטופחות, ואני חושבת שאם הוא היה רואה את הגינה שלי בהוד השרון הוא היה עף עליה ועליי.
בטוח היה מתחתן איתי, אבל לא הייתי לוקחת צ’אנס עם הפסיכופט הזה שהיה מוצא סיבה איזוטרית לעשות לי גזלייטינג, לכלוא אותי בטאוור ולערוף לי את הראש לבסוף.
עיצוב הגן של הנרי העורף נשאר נאמן לתוכנית המקורית שלו, עם ערוגות גאומטריות ושורות מסודרות של ירקות גינה. פרחים צבעוניים מקשטים את קצות הערוגות ושורות של עצי פרי מטופחים מקיפות את הגן.
חסות ירוקות ואדומות מכסות את האדמה, גבעולים גבוהים של אפונה מתוקה ובצל ירוק, ארטישוקים פורחים נמתחים לעבר השמש. זה גן שהוא שירה צרופה לאינגליש גרדן.
כשסיימנו להתפעל מהגינות ולצלם כל עלה, עלעל וזלזל, תקף אותנו רעב, ועל כן ויתרנו על הליכה בתוך המבוך וחיפשנו בסביבה פאב אנגלי כדי לסעוד את ארוחת יום ראשון שמוגשת אך ורק בימי ראשון בפאבים והיא הסאנדיי רוסט הידועה לשימצה. אויש כמה שזה טעים.
וכשאנחנו מדושנים, שמחים וטובי לב התגלגלנו חזרה למרכז לונדון, כשבדרך אנחנו תופרים מלא מלא חנויות עתיקות מקסימות בסביבת ההאמפטון קורט, באחת מהן קניתי צלוחית בת 100! מיום ההכתרה של המלך ג’ורג’ החמישי תמורת 16 ששששילינג בלבד, יאי!
הצלוחית הזו הולכת לארונית מיוחדת אצלנו בבית, שאולי ארחיב עליה את הדיבור בהמשך בנפרד.
