הכבש של ג'יימי המאמי, יום הולדת לישו והקורא הסורי שלי

מאז שהתגייס הטייס לצבא, אני נוהגת למלא בחמישי בערב את הסיר לבישול איטי בכל פעם בתבשיל אחר, שמתבשל לו כל הלילה. הטרנד השולט הוא קישואים ממולאים או גולאש.

בשישי בבוקר מוקדם מקגייבר ואני, יוצאים להביא את הרמטכ”ל בפוטנציה ספיישל מהבסיס, שנמצא אי שם בדרום, במקום שאסור להגיד את שמו אבל שמתחרז עם באר טבע, וכשאנחנו חוזרים איתו הביתה- פונקט! בכל הבית מתפשט ריח של אוכל וכך אני קונה את עולמי כאמא משקיענית. אני אומרת לכם, הסיר הזה- שיחוק.

השבוע בערוץ האוכל, בתכנית  Jamie and Jimmy’s Friday Night Feast Recipes ראיתי איך ג’יימי אוליבר  מכין כבש בבישול איטי ומיד התחשק לי להכין גם.

ג’יימי אוליבר הוא הג’יימי השני שאני הכי אוהבת בעולם, אחרי ג’יימי פרייזר הפיקציונרי. לא רק שג’יימי אוליבר נושא את שמו של פרייזר המאמי, הוא גם מאמי בכוחות עצמו, ולכן אני קוראת לו בבית “ג’יימי המאמי”.

כיוון שאני אוהבת לאכול כבש, כמעט באותה המידה שאני אוהבת את ג’יימי המאמי, החלטתי להכין את הכבש שלו, אבל עם טוויסטים קטנים בעלילה- במקום בתנור- החלטתי לבשל אותו בסיר לבישול איטי, הכוכב של יום שישי שלי.

במקום להשתמש בשוק טלה- להשתמש בצוואר כבש.

במקום למרוח עליו חמאה, השם ישמור- למרוח בשמן זית.

במקום להשתמש בתבלינים האקזוטיים של ג’יימי שאין להשיגם במרכול הקרוב לביתי- להשתמש בפשטות במלח פלפל. 

מן שינויים קלים שכאלה. אבל העיקר שהכותרת נשארת “הכבש של ג’יימי אוליבר”.

***

לכבוד המאורע, הכנתי סרטון קצר המתאר את תהליך הכנת הכבש. שופו הביטו וראו:

ספילברג, מאחוריך.

כשנכנסנו היום הביתה עם הרמטכ”ל וריח הכבש נישא באוויר הוא רק אמר: “אההה…מה זה הכנת כבש? אני לא מת על כבש”.

גררר. את זה שכחתי.

***

השבוע אנחנו מציינים יום הולדת לגבר עם הכי הרבה רייטינג בעולם. לגבר שידע לגדל זקן בדיוק באורך הסקסי המתאים. שידע לעשות קסמים כגון ללכת על המים, להבריא חולים, להחיות מתים, ובעיקר ידע לעשות את הטריק הכי שווה מבחינתי- להפוך מים ליין. לגבר שידע לקשור באופן סקסי מגבת סביב המתניים, ושידע לשאת את הארשת המיוסרת באופן הכי גברי, עד רגעיו האחרונים. אמנם אני לא מהמגזר שלו, אבל יודעת לזהות גבר איכותי כשאני נתקלת בו.

אז יום הולדת שמח ג’יסוס, ומי יתן ש 2017 תהיה נפלאה לפחות כמו קודמתה.

***

אחד הפיצ’רים החביבים עלי בבלוג, הוא תיבת “מבקרים מהעולם” המופיעה בתחתית הבלוג, ושמראה מאיזה מדינות נכנסו לכאן לקרוא.

בבלוג הקודם שלי בתפוז, התבנית הזו מופיעה בצד הימני התחתון והיא נראית ככה:

נכנסו לי שם עד כה מ- 98 מדינות בעולם, ואפשר אפילו לראות את הפריסה שלהן על מפת העולם:

אני מחבבת את הפיצ’ר הזה מאד, והוא מזכיר לי את אוסף הבולים של פעם. באמצעותו אני מגלה מקומות רחוקים שלא ידעתי על קיומם- למשל, הידעתם שיש מקום שקוראים לו איי טרקס וקאיק’ס?

מסתבר שזו טריטוריה של הממלכה המאוחדת הכוללת שתי קבוצות איים בקריביים. לא ידעתי את זה! ויש לי משם קורא יחידי. יאי!

ויש עוד מקומות אקזוטיים שנכנסו אלי כמו מלזיה, ניו זילנד, דרום קוריאה, פיליפינים, אוגנדה, טנזניה, זימבבואה, גניאה ועוד.

אבל הכי הכי ריגש אותי לגלות יום אחד, שיש לי קורא מסוריה.

הוא נכנס אלי עד כה 23 פעמים.

מצאתי שיש לו תקופות יותר פעילות בבלוג ויש תקופות שפחות, ובבית אני קוראת לו “הקורא הסורי שלי”.

“הקורא הסורי שלי נכנס היום”,

“הרבה זמן לא ראיתי את הקורא הסורי שלי”,

“אני מקווה שהקורא הסורי שלי לא גר בחאלב”.

“אמא, הקורא הסורי שלך זה בשאר אסאד, הוא מקבל ממך רעיונות לטיול שהוא מתכנן עם אסמה והילדים ליער השחור”

כשאני שמה לב שהקורא הסורי שלי לא נכנס הרבה זמן אני מתחילה לדאוג, במיוחד בתקופות הקשות שעוברות שם.

וכשהוא פתאום מופיע אני נושמת לרווחה שהנה, הקורא הסורי הגיבור שלי עבר גם את המתקפה הזו בשלום.

הפעם האחרונה שהוא נכנס אלי היתה ב- 9 לדצמבר 2016.

אני רוצה שתדעו, שאני אוהבת את כל מי שטורח לקרוא את הבלוג שלי. אבל לקורא הסורי הנאמן שלי, יש לי פינה חמה מאד בלב, ואני ממש ממש ממש דואגת לו.

תחזיקו לו כולכם אצבעות שיישאר בריא ושלם.

سلام