יומני נורווגיה 5
אחרי לילה ויום ועוד לילה בים הפתוח סוף סוף הגענו לנורווגיה.
בבוקר מוקדם הספינה החלה בתהליך העגינה והנוף הערפילי נראה היה כמו לקוח מתוך סרט מתח נורדי שבתחילתו מישהו נרצח. מואההההההה
אבל אט אט הכל התבהר ואת ארוחת הבוקר אכלנו לנוף הנורדפיורד. זהו אחד מהפיורדים הארוכים בנורווגיה.
הספינה עגנה בעירה maloy, ששרית המדריכה שלנו ניסתה ללמד אותנו איך להגות את השם נכון בנורבגית. ב o צריך לכווץ את הפה אבל להוציא צליל של קמץ. כמעט עפה לי שן תוך הניסיון להגות זאת נכון.
אחרי שנפתחו שערי הספינה שעטנו אל היבשה ועלינו כולנו על האוטובוס הכחול שמחים וטובי לב. הנהג שלנו הציג את עצמו אבל לצורך הסיפור נקרא לו אולאף, שם גנרי.
שרית מדריכתנו ברכה אותו לשלום והמשפט הראשון ששמעתי ממנו לא היה “ברוכים הבאים”, לא “איזה יום יפה”,
לא.
המשפט הראשון היה:
“על פי החוק מגיעה לי חצי שעה הפסקה היום”.
שלום גם לך, אולאף.
שמחים שהבהרנו את סדרי העדיפויות.
עד מהרה גילינו שלאולאף יש תחביב. בכל עצירה הוא יוצא מהאוטובוס. לא לסידורים, לא לבדוק משהו. פשוט יוצא. כנראה שהוא מנהל מערכת יחסים מורכבת עם האוויר הנורווגי הצח.
(“אולאף” בהפסקת אוויר צח)
אלא שכבר בעצירה הראשונה התברר שאולאף אמנם זוכר היטב את זכויות העובד שלו, אבל קצת פחות את נושא בלם היד.
האוטובוס עצר.
אולאף יצא.
האוטובוס החליט שלא.
בעוד אולאף נהנה מהפסקת האוויר הצח שלו, האוטובוס התחיל לנוע עם כולנו בתוכו.
לזכותו ייאמר שברגע שהבחין במתרחש, אולאף הפגין יכולות אתלטיות שלא נראו מאז אולימפיאדת לילהאמר. הוא זינק פנימה, משך את ההמברקס בכל הכוח, והאוטובוס נעצר.
גם אנחנו.
וגם התיקים.
וגם המשקפיים.
וגם כמה איברים פנימיים שלא ידענו שהם ניידים.
למשך כמה שניות כולנו הפכנו לתצוגת המחשה חיה של חוקי ניוטון.
זה היה מבהיל, לא נעים, וכאב במקומות שלא ידענו שקיימים.
אבל האם זה גרם לאולאף להפסיק לצאת מהאוטובוס בכל עצירה?
בוודאי שלא.
אם כבר, נראה שהאירוע רק חיזק אצלו את ההבנה שהאוויר בחוץ מסוכן פחות מהישראלים בפנים.
מאותו רגע, בכל פעם שהגענו לעצירה חדשה וראינו את אולאף קם מהכיסא, השתררה באוטובוס דריכות קלה. אנשים בדקו חגורות, חיבקו תיקים ובני זוג.
בחזרה לטיול:
בקרבת מאלוי נמצא חוף ים בשם Refviksanden, אין לי מושג איך לאיית זאת בעברית, תסתדרו. וזהו אחד החופים המפתיעים ביותר בנורווגיה.
זוהי רצועת חוף באורך כ-1.5 ק”מ של חול לבן-כסוף, שנוצר משברי צדפים טחונים.
לא רחוק משם נמצא אחד מפלאי הטבע המפורסמים ביותר באזור מאלוי, ואולי הסלע המצולם ביותר בכל מחוז נורדפיורד. מדובר בסלע ענק בצורת פטרייה בעל השם שובר השיניים Kannesteinen.
משם נסענו למתחם Kråkenes Fyr שם העפלנו לעבר בית המגדלור שניצב בקצה הצוק.
(צילום: טלי ניצני)
זהו בית עץ נורבגי טיפוסי שנבנה על בסיס בטון מסיבי, ממש על שפת המצוק.
כיוון ששירותים לא היו, קראתי לכל החברות החדשות שלי ושכנעתי אותן לעשות פיפי כמוני באוויר הצח שאולאף כה מעריך.
אני מתה על הסבתות האלה שמיד קפצו על ההזדמנות. כי אין מגבש כמו פיפי טוב בצוותא ובחיק הטבע.
אחר כך נסענו לראות את המגדלור של הנורדפיורד שנחשב אתר מורשת עולמית.
בסוף הטיול עשינו סיבוב קצר במאלוי.
הבתים המקסימים של העיירה משתלבים עם ההרים שמסביב.
מסורתית, בתים אדומים היו שייכים לדייגים ואילו הלבנים היו שייכים לסוחרים ולראש העיר.
מאלוי הפכה בשנים האחרונות למעין גלריית רחוב פתוחה. כחלק מפרויקט אמנות עירוני הוזמנו אמני גרפיטי וציורי קיר מרחבי העולם לצבוע קירות גדולים ברחבי העיירה, וכיום אפשר להסתובב ברחובות ולגלות יצירות ענק כמעט בכל פינה.
וכמובן כמובן כמובן אי אפשר שלא להיכנס ל…סופר המקומי, כי אין כמו להתרשם מהפרודוקטים של סופר נידח בקצה העולם.
בסוף אצנו רצנו לספינתנו פרזיוזה שיצאה לדרכה בדיוק בשעה 16:00 ומשם המשכנו להפליג.
גודספיד.
