יומני נורווגיה 4
את השקיעה המרהיבה הזו כבר ראיתי בעודי שוכבת במיטה שלנו
(צילום: שרית סגל)
וככה כשאנחנו מתמסרים לתנועת העירסול האיטית והמרגיעה, נרדמנו בזרועותיה של אמא- פרזיוזה ספינתנו העצומה.
והנה, בחלוף לילה, זריחה מרהיבה העירה אותנו 
מיקומנו על המפה:
במשך שעה ארוכה שכבתי ובהיתי בים ולא מצאתי שום סיבה לצאת מהמיטה.
כעבור זמן מה מצאתי את המוצדקת שבסיבות, שכזכור לכם ממוקמת בסיפון 14
הבופה.
אחרי שסיימנו לאכול ולשתות כיד המלך והמלכה, אלי החליט שהוא נשאר בסיפון 14 והולך לחדר כושר.
ומכיוון שחדר כושר מנוגד לכל סולם הערכים שלי, התפצלנו- ואני חזרתי למרפסת שלנו כדי להמשיך במלאכת הבהייה בים
ואילו אלי עשה את הדברים המוזרים האלה שאנשים עושים בחדר כושר
לא שופטת.
היום הינו יום שייט מלא ללא עגינות, אז החלטנו לצאת לשוטט ברחבי הספינה כדי ללמוד כיצד בדיוק אנשים ממלאים פה את זמנם.
אז הצטרפנו להופעה של תואמת וויטני יוסטון
תעשו זום אין כדי להתרשם מחתך הגילאים של הקהל:
יש על הספינה שיעורי ריקוד:
ראינו שישנה בריכה מקורה עם מים מחוממים שהיא מעין שכשוכית גדולה ושאנשים מבוגרים ושמנמנים משרים את עצמם בתוכה שעות, כך שאני לא סגורה על מקור המים החמימים
בסיפון 16 גילינו מרחב שמיועד כולו לילדים אבל לא ראינו אף לא ילד אחד בודד לרפואה על הספינה. למעשה אלי ואני האורחים הכי צעירים פה בפער ונוכחותנו מורידה את הגיל הממוצע למשהו סביב 97.
אז כשהגענו למרחב הילדים הנטוש זיהינו שיש שם סרט 4 מימד. המפעיל החמוד נתן בנו מבט משועשע והכניס אותנו במחיר של ילדים 😄
את ארוחת הערב במסעדה סביב השולחן אני אוהבת בהרבה מאשר את הבופה.
קודם כל, כי היא נמשכת שעתיים וחצי, וזה ארוע שממלא לנו שעתיים וחצי מהזמן. שנית- אנחנו מוצאים שפה משותפת נפלאה עם החברים החדשים והבוגרים שלנו
ושלישית- האוכל גורמה אך משונה קמעה.
הערב הוגש לנו דג שאיש מאיתנו לא הכיר מעולם ושנושא את השם המוזר monkfish.
בזמן שכולם אוכלים ומשתוממים על מבנה האידרה המוזר שלו, בדקתי בגוגל מתחת לשולחן כיצד הדג הזה נראה במקור, לפני שפינפנו לנו אותו בצלחת. ורק אחרי שכולם סיימו לאכול חשפתי בפניהם את היצור. תשפטו בעצמכם כמה הוא מוזר מ 1 ועד:
יאם יאם יאם.
אחרי ארוחת הערב, יש קטע כזה בספינות הגדולות שבהן מוצג צוות האנייה בפני הנוסעים, כאילו הם כוכבים במחזמר. החלטנו ללכת לטקס המטופש הזה בעיקר כי סיקרן אותי לראות האם הקפטן שלנו מזכיר במשהו את קפטן סטובינג האגדי
ובכן, בבגדים ובדרגות הוא בהחלט מזכיר אותו:
אחרי הטקס נקלענו למופע מ- מ- ש מוזר, של איזה בחור גרמני גבוה שעשה כל מיני דברים מוזרים עם כדורי פינג פונג, אבל אני מעדיפה להכחיש שהייתי חלק מהקהל בהופעה הזו.
יאללה, הלכתי לבהות קצת בים.
