עיניים שלי- חלק שני

אז ד”ר מ, או בשמה המלא ד”ר מוצמכר- מעבר לכך שהיא מומחית לרשתית היא גם אישה מקסימה. הגעתי אליה למרפאה שלה בראשל”צ, והיא ביקשה לשמוע את הסיפור במלואו.
כל מי שסיפרתי לו השבוע על אקסהיביט 1 לא הכיר את החפץ הזה, ונאלצתי להשתמש בתמונה שתביא סימוכין לדבריי.
אבל ד”ר מוצמכר מכירה טוב טוב את האקסהיביט 1. היא סיפרה לי שבמהלך שנות עבודתה נתקלה בשלוש נשים שאיבדו בעזרתו את העין. העין שלהן יצאה מהמקום, ליטרלי, מההדף של המכה שקיבלו. היא סיפרה לי על אישה אחת, שאותה היא לא תשכח כל חייה, שפגשה בהתמחות שלה- האקסהיביט עף לה ישירות לתוך העין, והעין פשוט נשפכה לה החוצה, ועוד כל מיני תיאורי זוועות, שאחסוך לכם.
כך שאני באמת מודה לאלוהים, לקברי צדיקים, לשלושת האבות, לבאבא סאלי, למשה רבנו ומצידי גם למוחמד ולישו, שהעין נשארה במקומה, כי אחרת הייתי עלולה לגמור כמו מדונה:

מינוס המדונה.
לגבי הנזק- הוא פרמננטי. החוטים שאני רואה בזווית העין, הבזקי אורות הצפון- זה יישאר איתי לתמיד, ואצטרך ללמוד לחיות איתם בשלום.
אבל החלק הנורא הוא- שבכל שלב בחיים מעתה יכולה לחול החמרה פתאומית עד כדי אובדן ראייה. “העין לא סלחנית” אמרה ד”ר מוצמכר, והתכוונה שזה יכול לקרות גם בעוד עשרים שנה, ובאופן פתאומי.
וחוץ מזה שנאסרת עלי בתקופה הקרובה פעילות גופנית שכרוכה במאמץ. והכוונה היא לכל פעילות שבה אני במנח עם הראש למטה ומפעילה מאמץ גופני שגורם לעיניים להעצם בחוזקה.
ממממ…
אני יכולה לחשוב על כמה פעילויות כאלה, והמחשבה שאני צריכה להמנע מהם גורמת לי עצב עמוק.
לדוגמה, פילאטיס.
אני כותבת את הפוסט הזה, כי חגית חברה שלי אמרה שאני מוכרחה, כדי שאם יש עוד מישהי אחת שמשתמשת באקסהיביט 1 למתיחת סדינים- שתפסיק להשתמש בו מיד, זה מסוכן.
וגם כי יש לי נטייה לשכוח מהר דברים רעים שקורים לי, ואם בבוא היום תהיה פתאום החמרה במצב ואני אצטרך לשחזר במיון עיניים מה בדיוק קרה לי ומתי- אוכל לחזור ולקרוא את זה כאן. או להפנות את הרופא עצמו לקרוא בבלוג, כי אני הרי כבר אהיה עיוורת. בשביל זה יש בלוג, אנשים!
אז לסיכום כל הסאגה הזו, יש לי כמה מסקנות:
- לא להשתמש יותר במותחני סדינים.
- לעשות משהו עם האימפולסיביות שלי, ויפה עין שטומה אחת קודם.
- לגבי האיסור על פעילות מאומצת בתקופה הקרובה וגו’- לעשות כמו הקיפודים: לאט ובזהירות.
- להגיד תודה שזה נגמר ככה.
בפוסט הבא יש לי המון דברים חדשים וטובים לספר, אז שימו עין.
דה!


