יומני נורווגיה 3
אחרי יומיים שבהם טיילנו בברלין (תקציר:
הנה פה הרייכסטאג, הנה שמה אתם רואים היה פעם הבונקר של היטלר, פה שרפו ספרים שמה היו משרדי הגסטאפו ופה ריכזו את היהודים למשלוח)
ובעיר ליבק, שצריך להגות אותה ליובק הגענו לבסוף להמבורג.
בהמבורג הצפונית ישנו אגם בשם אלסטר, כיכר מרכזית עם בית עירייה ובניין האופרה מרשים.
בצהריים עשינו את דרכנו אל עבר הנמל של העיר ושם סוף סוף עלינו על האנייה שלנו שקוראים לה Prezioza מחברת Msc ושבה נבלה את 11 הימים והלילות הקרובים.
(עם מדרגות הסברובסקי המרשימות והנוצצות )
כבר הזכרתי בפוסט הקודם את החברים החדשים שלנו שעוד יוזכרו בוודאי בפוסטים הבאים, כולם שועלי שייט ותיקים.
יוסי וחיה שכבר שטו כבר איזה 20 פעמים לקחו אותנו תחת חסותם וביחד איתם הלכנו לאכול ארוחת צהריים.
בסיפון 14 יש בופה שמגיש מכל הבא ליד ולרגל ושפתוח יום וליל ללא הפסקה. תוך כדי בליסה הם לימדו אותנו את כל הטריקים והשטיקים של האנייה. ואחר כך גם ישראל ואהובה עשו לנו השלמות והסבירו לנו את כל רזי העשה ואל תעשה בהפלגה.
בחזרה לתא שלנו.
הפלוס הגדול שלו שהוא נמצא בסיפון 11 הגבוה ושיש לו מרפסת. המינוס- שהוא מעוצב כמו בורדל.
מה זה העיצוב המזעזע הזה?
אני פורקת את 2 המזוודות ואת 2 הטרולי שהבאנו עימנו, שבתוכם ארזתי את כל הבית, למעט אולי מנורות.
פרקתי את הכל לתוך הארונות ואת המזוודות דחפתי מתחת למיטות כי בספינה כל סנטימטר פנוי הוא יקר מפז.
תוך כדי פריקה נדרשנו לצפות בסרטון בטיחות, על מנת שגורלנו לא יהיה כגורל רוז וג’ק מהטיטניק.
אלי, קצין הבטיחות והגיהות של המשפחה צפה בסרטון פעמיים, למד ושינן ואף וידא שחגורות ההצלה נמצאות במקומן בארון.
כמו כן נדרשנו להגיע לנקודה I בסיפון 6 ולסמן וי שהגענו ושאנחנו יודעים היכן להתייצב אם וכאשר נעלה על שירטון והספינה תטבע למצולות חלילה.
משם אצנו רצנו לעשות חבילת אינטרנט לים על מנת שתוכלו לקרוא את כל הקשקושים שלי, ומפה לשם, הגיע ערב.
ואז התכנסנו לאכול ארוחת ערב כי הרבה זמן לא אכלנו והפעם הארוחה היא סביב שולחנות, בניגוד לבופה שבשירות עצמי.
יש לנו שני מלצרים קבועים שיהיו איתנו כל השייט ולמלצרית החביבה שלנו קוראים סרי, היא מגיעה מאינדונזיה וכשהיא שומעת שאנחנו מישראל היא מספרת בעיניים נוצצות שהיא היתה בישראל היפה ומכירה את חיפה וירושלים! ושכל כך נורא שהמצב עכשיו לא טוב בישראל.
בסיום ארוחת הערב הגיחו לפתע 10 מלצרים בשירת happy birthday ועם עוגה ביד לכבוד יום הולדתי שחל שלשום! כל זאת הודות לשרית המדריכה האגדית שלנו שעוד יסופר בה רבות ושהדליפה את האינפורמציה לצוות וגם בורכתי בברכות יפות ומקסימות מחברינו החדשים.
ואז ב 19:00 בדיוק הספינה החלה לנוע במהירות 25 קמ”ש, כך דיווח לי קפטן אלי, ואני התקבעתי לי על הכיסא במרפסת שלנו ואת השלווה שאפפה אותי באותם רגעים ושעות קשה לתאר במילים.
תנסו לדמיין איך אתם בבת אחת מורידים את קצב החיים שלכם מ 200 קמ”ש ל 25 קמ”ש, עם תנועה לניארית קבועה מלווה בתנועת עירסול של הים, רוח קרירה בפנים, עם הנוף הזה שחולף לאט לאט ממול.
איזה דבר!
